סוף סוף.. חיים משלי בלי להיות תלוי באיזה אדם שהחליט לאן תלך ומה תעשה שקרואיי 'עובד סוציאליי'. לקחתי נשימה עמוקה אחת ונכנסתי דרך השערי הפלדה הגדולים למקום שאוכל לקרוא לו סוף סוף בית.
"אז אתה הילד החדש שג'ין סיפרה לי עליו" אמר לי מנהל הפנימייה ירוק העיניים "בכבודו ובעצמו" אמרתי מנסה להישמע כמה שפחות גועלי כלפיו "בגלל שאתה מצטרף אלינו באיחור של חודש מתחילת הלימודים אני מצפה שתשלים את הכל" הוא אמר מניח את ידיו על שולחנו מנסה להראות רציני ככל האפשר עם הגיליון האישי שלי. רייבין פרוס לפניו "כן אדוני" השבתי לו וכל מה שחשבתי עליו היה שיסגור את התיק המקולל הזה כבר "אתה תהיה בחדר 4 בבניין סומסום" הוא אמר ומיד שאלתי את פשר השם והוא השיב "כל בניין הוא לפי השנה כשאתה חדש אתה נחשב ילד בגלל זה סומסום כמו 'רחוב סומסום' " הוא הסביר והמשיך "אחרי סומסום יש את 'בובספוג', 'זאב צעיר' והאחרון הוא 'המהדורה המרכזית' " הוא סיים את דבריו במשפט אחרון "כדאי שתמהר להניח את חפציך ותצא לכיתה כי אני נותך לך אישור לאיחור של חצי שעה בלבד, לא כולל את מכתב האישור של הצטרפותך" הוא הודיע והושיט לי שני דפים ואיתם יצאתי במהירות אל בניין המגורים לזרוק שם את המזוודה הקטנה ומשם לרוץ אל הכיתה.
"אפשר לעזור?" שאלה אותי המורה לאנגלית לפי הכתוב על הלוח. הושטתי לה את שני הדפים והיא הנהנה בראשה "תכירו את רייבין הוא תלמיד חדש כאן, עכשיו תשב באחד המקומות הריקים ותצטרף אלינו" היא אמרה מבלי להסתכל על הכיתה ובאמת לראות אם יש בכלל מקומות ריקים והלכתי לשבת במקום הריק היחיד שהיה בכיתה (תודה לאל שהיה). "אני נעומי" לחשה לי המתולתלת בעלת השיער השחור עם הקצוות האדומים "ואני רייבין" השבתי לה והתחלתי להעתיק מהלוח את הכתוב "מה הסיבה?" לפתע שאלה נעומי "סיבה?" שאלתי לא מבין את כוונתה "אף אחד לא מגיע לכאן עם כפית כסף בפה.. טוב אולי חוץ מאחד אבל עדיין, למה אתה כאן?" היא הסבירה את דבריה ואני סימנתי לה שנדבר אחר כך.
בהפסקת עשר יצאתי לחוץ וכך גם נעומי "נו..." היא שאלה "את לא תרדי ממני עד שאגיד לך?" היא הזיזה קווצת שערות סוררות מפניה והשיבה "בדיוק" נאנחתי אנחת ייאוש ואמרתי "בעיות עם ההורים.. ואת?" חקרתי אותה "מהרחוב" היא אמרה ולבד הבנתי את כוונתה "נו תספרי לי על המקום" ביקשתי ממנה רק כדי לשבור את השתיקה הנוראית שגרמה לי לצפצופים באוזניים "מה יש להגיד פנימייה.. חדרים דיי בסדר, מורים לא מרושעים מידיי אחרי הכל מדובר בילדים כמונו.. , האוכל נחמד והכי חשוב תתרחק מג'ורדן" היא הדגישה את סוף המשפט ואפילו הגבירה את קולה וישר שאלתי "מי זה?" והיא עקמה את פיה "זה החרא הכי גדול של הפנימייה" היא ירקה והמשיכה לדבר "הוא דווקא ממשפחה טובה אבל הוד רוממותו 'מלך הפנימייה' פשוט גנב מההורים הביולוגיים שלו" היא סיפרה ואני לא כל כך התרגשתי מהעניין "סבבה אז הזבץל מהשנה השילשית מחוץ לתחום" אמרתי ושנינו צחקנו מהבדיחה הקטנה שלי "מה כל כך משעשע?" לפתע נשמע קול מאחורינו "טוס מכאן דוחה אנחנו לא מחפשים צרות" נעומי אמרה "לא מחפשים בעיות אבל כן קוראים לי 'החרא הכי גדול בפנימייה'?" ג'ורדן אמר "ת'אמת כן זה בדיוק ככה" התחצפתי אל הבלונדיני "מי אתה חושב שאתה כבר?" הוא שאל ודחף אותי מהחומה "אתה לא נורמלי!" היא צעקה על הילד המתרחק ועזרה לי לקום "אתה בסדר?" היא שאלה "כן אל תדאגי" אמרתי לה. על פני השטח נראתי בסדר, אבל הנפילה הקטנה הזאת תשאיר איתה המון סימנים על רגליי וידיי "בן כמה הוא?" שאלתי "אם החדר שלו נמצא ב'זאב צעיר' אז הוא בן שש עשרה או שבע עשרה" היא הסבירה את התאוריה המאוד הגיונית שלה.
"אם ההתנהגות המגעילה הזאת הייתי אומרת שהוא יותר מתאים למוסד 54" היא אמרה נושכת את שפתה התחתונה.
YOU ARE READING
שונה בפנימייה
Storie d'Amoreרייבין הגיע לפנימייה הזאת לאחר שלעובדים הסוציאליים לא נשארו יותר ברירות. במהלך שהותו הוא מבין שגם אם יעשה שמניות באוויר הוא ישאר שונה ולבד. (אולי לא ברור בהתחלה אבל בסוף תבינו) מה יקרה שפתאום יבחין בו ג'ורדן מלך הפנימייה? 0w0 תבלו (הספר הינו סיפור...
