שונים💔~עונה שנייה להעבר שלנו.

פרק 36

״כוסעמק״ מילמלתי בכאב פותח את העיניים ומסתכל מסביב,הדבר היחיד שראיתי זה יער חושך ואת האוטו שנתקע באיזה עץ,איפה לורן?
״לורן״ צעקתי מוריד ממני את החגורה,כואב לי הראש.
״איפה היא יכולה להיות״ מילמלתי מסתכל על הרגל שלי שהייתה מגואלת בדם,הורדתי את החולצה מנסה לעצור איתה את הדם ברגל,היו לי פציעות בפנים שהצלחתי לראות מהמראה ועוד שריטות קטנות שהיו על הידיים שלי,לא חשוב לי כמה נפצעתי אני יותר דואג ללורן שלא נמצאת פה ואין לי מושג מה המצב שלה.
״לורן״ צעקתי שוב ושוב אף אחד לא ענה.לקחתי בזהירות את הטלפון שלי שהיה זרוק בצד עם כמה שברים והתקשרתי לרוס,יכול להיות שלורן הלכה?

״כן אחי״ אמר והתנשפתי בלחץ מחפש מה להגיד,כוסעמק שיקרה כל דבר רק שלא יקרה ללורן כלום.
״מה רצית אחי?״ שאל ונאנחתי בכאב,״אין לי מושג איפה לורן״ זרקתי והוא צחק,״מצחיק מאוד דין,הייתם ביחד כל הזמן הזה״ אמר בציחקוק,״תגיד לי אתה טמבל אני אומר לך שלורן נעלמה״ צעקתי ואז התנשפתי בכאב שוב.
״מה זאת אומרת נעלמה?תסביר״ ביקש בלחץ,״אני לא זוכר הרבה,לורן צעקה לי להיזהר שהיינו באוטו ולא הבנתי למה אז הסתכלתי עלייה,כנראה איזה חלום או משהו,שנייה אחרי היא צעקה דין ומאז ראיתי רק שחור,קמתי באוטו שלך שלורן לא לידי,נדפקנו בעץ״ סיכמתי הכל במהירות,כואב לי הראש.
״תנסה להסביר לי איפה אתה״ אמר,״לא יודע אחי,אני באיזה יער,הוא בערך חמש דקות מהוילה״ הסברתי לפחות מנסה,״אנחנו באים״ אמר וניתק,אני לא יודע מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו.

~לורן~
״לורן את מרגישה טוב?״ שמעתי קול שואל שפתחתי את העין רואה שאני נמצאת בחדר לא מוכר.
״איפה אני?״ שאלתי מרימה את הראש,אאוץ.
״מה קרה לי?״ שאלתי מסתכלת על הבחור שעמד מולי,״עברת תאונה,במזל יצאת בטוב עם פציעות ושבר ברגל״ ענה ונזכרתי,״היה איתי עוד מישהו״ מילמלתי,״לא היה איתך אף אחד לורן,הכל בסדר״ אמר בחיוך,״אני יודעת שהיה איתי עוד מישהו אני פשוט לא זוכרת מי״ אמרתי שוב והוא שם את היד שלו על הרגל שלי מלטף אותה,״הכל טוב,הרופא אמר שלא תזכרי דברים,אומנם הפציעות קלות אבל הזיכרון שלך נפגע קשה מאוד כשקיבלת מכה מהכיסא של האוטו״ הסביר וזיכרונות צצו,״אבל אין לי רישיון״ אמרתי בבילבול,״האוטו היה של חברה טובה שלך,הייתן במועדון ורצית לחזור והיא לא רצתה לבוא אז לקחת את האוטו שלך כי חשבת שהנסיעה תיהיה קצרה ולא יקרה כלום״ אמר והתיישבתי על המיטה מחזיקה בראש,״אבל היה איתי עוד מישהו,אני זוכרת את זה אבל לא זוכרת מי״ אמרתי ביאוש,מה לא בסדר בי?
״ומי אתה?״ שאלתי לוקחת את הבקבוק מים שהיה על השידה,״ניק,חבר שלך״ ענה והסתכלתי עליו,״תראה אני באמת לא יודעת אם אני משוגעת או משהו עכשיו אבל אני יודעת בוודאות שאני לא אמורה להיות כאן ושאתה לא חבר שלי״ אמרתי מנסה לקום מהמיטה,״תודה על העזרה באמת,יכול להיות שאני סתם השתגעתי ומה שאתה מספר זה אמיתי אבל בנתיים אני יודעת שאני לא צריכה להיות פה,תודה וסליחה״ אמרתי לוקחת את הקביים ויוצאת מהחדר,זה לא המקום שלי.

יצאתי מהבית של הבן אדם ההוא מחפשת כסף או משהו בכיסים מוציאה את הטלפון שלי,טוב לפחות את זה אני זוכרת.
30 שיחות שלא נענו מכלכך הרבה אנשים שאני באמת לא זוכרת זה הורג אותי.
נכנסתי לווצאפ מחפשת את היאוש הקטן שיגיד לי לאן אני צריכה ללכת.

שעה של חיפושים ושיחות מאנשים שאין לי מושג מי הם מצאתי כתובת אחת,משפחת גייסון.מקווה למצוא שם משהו.

הגעתי לכתובת או לפחות קיוויתי שזאת הכתובת,יותר מפחיד אותי שאני אמצא שם משהו שאני לא צריכה כי איך שאמרתי לנהג את הכתובת הוא הסתכל עליי בפחד,למה הכל מסובך ומה קרה לי?
״לורן?את לא אמורה להיות עם דין בבית חולים?״ מישהו שהיה נראה כמו שומר שאל והסתכלתי עליו בפחד,וודאפק?
״כן אני רק צריכה להביא לו משהו״ שיקרתי והוא פתח את הבית,מי זה דין?

הבית או יותר נכון ארמון היה ענקי מאוד וריק מאנשים,דין זה מי שהיה איתי?
עליתי במעלית הקטנה שהייתה בצד לקומה השנייה כי פשוט היה נראה לי הגיוני להיכנס לשם.
פתחתי את הדלת הראשונה רואה חדר ענקי בצבע ורוד,כנראה שזה לא החדר הנכון.
פתחתי עוד דלת ועוד דלת וכלום ממה שחיפשתי לא היה שם.
עליתי לקומה האחרונה שהייתה עם שלוש דלתות בלבד ופתחתי את הראשונה,החדר היה שחור ולבן ומסודר כלכך.הדלקתי את האור מסתכלת מסביב רואה מלא תמונות של זוג,זה מה שכנראה חיפשתי.
הרמתי תמונה אחת רואה תמונה שלי עם עוד מישהו,חתיך,חתיך מאוד.
״מה קרה לי״ מילמלתי לעצמי ממשיכה לחטט בחדר מנסה למצוא סימן שיסביר לי יותר.
הדבר היחיד שאני יודעת זה שעברתי תאונה,מישהו בשם ניק אומר שהוא חבר שלי למרות שאני מרגישה שאני לא קשורה אליו בכלל ואז אני מגיעה לבית של מישהו שכנראה חבר שלי והשומרים המוזרים שפה מתנהגים כיאלו הם מכירים אותי מלא זמן.
למה יש פה בכלל שומרים?ואם אסור לי להיות פה בכלל?אני אסתבך ולא כדאי לי.
הרמתי את הטלפון שלי שצילצל שוב,רוס האח המוצלח💞,לא אין מצב,יש לי גם אח?
״היא ענתה מבטיח״ צעק שעניתי לשיחה,הלכה לי האוזן.
״לורן?״ שאל וקפאתי לא עונה לו,למה כלכך הרבה אנשים שאני לא מכירה מכירים אותי?
״לורן זאת את?״ שאל שוב והפסקתי לחשוב מחליטה לענות לו.
״כן זאת אני רוס״ עניתי מנסה להישמע אמינה.
״איפה את לורן?״ שאל בדאגה,״אני אצל דין״ אמרתי מנסה לשלב דברים שאני מכירה ויודעת עליהם עד עכשיו.
״איך הגעת לדין לורן השתגעת?״ שאל בצעקה,״אני לא יודעת קמתי פה פשוט אוקיי,אני צריכה שתיתן לי את הכתובת הביתה״ אמרתי והוא גיכח,״את צוחקת עליי?לורן איפה את ומה קרה לך?״ שאל ונאנחתי,״כואב לי קצת הראש זה הכל רוס אני בסדר,תיתן לי את הכתובת אני צריכה ללכת הביתה להחליף בגדים ואני אבוא״ אמרתי והוא נאנח נותן לי את הכתובת,הדרך לבית שלי יוצאת עכשיו.

״יש פה מישהו?״ צעקתי לאוויר מדליקה את האור בבית,הבית היה בינוני,לא קטן אבל גם לא גדול כמו הקודם.
נכנסתי לבית מסתכלת מסביבי,טוב את המקום הזה אני די זוכרת.
עליתי למעלה בזהירות מחפשת את החדר שלי.
אני ילדה של שקט לא?קומה אחרונה.
עליתי עוד קומה פותחת את הדלת האמצעית רואה חדר לבן עם חוטי נורות לד בצבע צהוב עם מלא תמונות,בידיוק הטעם שלי.
פתחתי את הארון לוקחת בגדים מהארון ונכנסת למקלחת,אני צריכה להיות עדינה עם הרגל.
יצאתי עם הלבשה תחתונה בלבד מחפשת קרמים,יואו למה אני כזאת סודית.
פתחתי חדר קטן רואה בו מלא דברים כולל קרמים,בינגו.
לקחתי קרם בריח וניל מורחת על עצמי בעדינות ולובשת פיגמה,אני אלך לישון ומחר אבדוק דבר דבר.
בנתיים אני מעדיפה לישון.