שונים💔~עונה שנייה להעבר שלנו.

פרק 24

״אמרתי לך אנשים פה משוגעים״ דין אמר פותח את הדלת של החדר,משוגעים אבל חמודים.
״וואו מה זה הבלאגן הזה?״ שאלתי שראיתי שכל החדר מבולגן,מישהו היה פה?
״שיט,תביאי לי את הטלפון שלי״ אמר ונתתי לו,אוקיי אני כבר מודאגת.
״אפשר להבין איפה אתם?״ דין צעק לטלפון גורם לי להיבהל,״לא קראתי לכם ולא נעליים אתם סתומים.שתי דקות אתם פה״ צעק שוב ונאנחתי מתחילה לסדר את החדר,בקצב הזה ילך לו הקול.
״מה את עושה?אל תסדרי את זה,אני אדאג להביא מישהו שיסדר את זה״ אמר,״זה הדברים שלנו אנחנו נסדר.אין סיבה שמישהו אחר ידאג לדברים שלנו״ החזרתי מרימה את הבגדים,״אני שנייה יורד לבדוק משהו,שתי דקות אני פה״ הודיע יוצא מהחדר משאיר אותי לסדר לבד,כמה מפתיע.

״שתי דקות ואתה חוזר אה?היית שעה בחוץ ואני נשארתי לסדר זה בלתי נשכח״ אמרתי לדין שנכנס לחדר,״מה יש לך על הידיים?״ שאלתי רואה דם על הידיים שלו,״דם״ ענה בקצרה ונכנס למקלחת.
״מה עשית דין?״ שאלתי אותו בחשש,״לא משהו שצריך לעניין אותך לורן״ ענה באותו הטון,״אוקיי,אני לא נשארת פה״ קבעתי לוקחת את הדברים שלי מהמקלחת,לי נמאס.הוא הספיק להרוג שני אנשים ואנחנו פה רק שלושה ימים.
״אל תשגעי אותי לורן,שבי בשקט ואל תתערבי כמו שעשית מקודם.מה שהיה צריך לקרות קרה״ אמר וגילגלתי עיניים,אני לא נשארת איתו.

״אל תארגני את הדברים שלך סתם לורן,את לא הולכת אם לא אמרתי״ דין אמר וצחקתי,״אתה תעשה טובה ותיקח אותי לשדה?״ שאלתי,שיהנה הוא והשומרים האלה שלו.
״את תעשי טובה ותקשיבי לי?״ שאל גם,״לא.לא רוצה לא צריך,היה כיף להתראות״ אמרתי יוצאת מהחדר,אני אלך במונית.

״45 שקלים״ הנהג אמר והכנסתי את היד לתיק הקטן מחפשת את הארנק.
״שיט,יש לי רק שלושים ואשראי.יש מצב אתה עוצר פה ליד כספומט?אני אוציא חמישים שקל ואביא לך״ ביקשתי מהנהג והוא המשיך לנסוע מחפש כספומט.
״בקיצור ילדה אין פה כספומט קרוב״ אמר ונאנחתי,איך נדפקתי דווקא עכשיו?
״תגידי את לא החברה של דין גייסון?״ שאלתי וחייכתי,דין מציל לי את החיים כרגע כנראה.
״אפשר להגיד״ שיקרתי,היה מת.
״הכל טוב אני אסיע אותך חזרה,גם שלושים שקל זה מספיק,אם לא הייתי צריך את הכסף הייתי נותן לך פשוט ללכת בלי לשלם״ הסביר וחייכתי לעצמי בלב.כן זה רע אבל מה לעשות שאני לא יכולה להישאר פה?

״מה אתה עושה פה?איך הגעת לפני?״ שאלתי שראיתי את דין,שיט נדפקתי.
״יותר מידי שאלות פה גדול,בואי חוזרים״ קבע וצחקתי,״שחרר אני לא חוזרת איתך,שלום יש לי טיסה עוד עשר דקות״ אמרתי עוקפת אותו ומתקדמת.
״אין לך טיסה עוד עשר דקות לורן ולהגיד לנהג שאת חברה שלי זאת אחלה דרך בשביל שהוא יסיע אותך אבל מה שהיית צריכה לעשות זה פשוט לא להיכנס למונית מההתחלה,רק על זה את חייבת להישאר איתי״ אמר בטוח בעצמו,״לא,אני נוסעת חזרה תהנה לך פה,ביי״ נפרדתי ממנו הולכת לקנות לי אוכל ושתייה ואז אני אעלה למטוס.

הגעתי הביתה אחרי יותר מידי זמן.דין לא רק שלא התקשר אליי הוא גם לא שלח לי הודעה,אאוץ.
״היי לורני,איפה היית?״ אמא שלי שאלה שנכנסתי למטבח אחרי שסידרתי את הדברים שלי.בוקר טוב אישה אני כבר שלושה ימים לא בבית.
״סתם טסתי עם חברות לכמה ימים״ תירצתי,זה נכון חלקית,טסתי לכמה ימים באמת,רק בלי חברות אלה עם בן אדם מציק.
״אוי לורני,אין בן אדם שלא יודע שטסת עם דין״ היא אמרה בחיוך וגיכחתי,״אז אם את יודעת למה שאלת?״ שאלתי לא מבינה,אני עוד אחשוד שהיא רוצה ממני משהו עם הדיבור הזה שלה.
״כי אני אמא שלך ואכפת לי ממך״ ענתה וצחקתי,״הדבר האחרון שאת זאת אמא שלי״ אמרתי ולקחתי תפוח עולה לחדר,היא צריכה משהו.

״לורן אני יודעת שלא הייתי פה ואיתך בזמן האחרון אבל זה כי אני עובדת קשה ואת יודעת את זה.הזמנתי את קלואי לפה ורוס יחזור עוד שעה בערך,אני ואבא צריכים לדבר איתכם ולסדר כמה דברים״ אמרה בעצב,יום הדין הגיע.יופי עוד משהו שמזכיר לי את דין שאגב בשעה אחרונה התקשר שלוש פעמים היום,מרגש.

״משהו חשוב?יש לי דז'ה וו רק שהפעם אני בטוח שאתם הולכים להגיד לנו שאתם מתגרשים״ רוס אמר ואני התיישבתי לידו שקטה,מה יש לי להגיד להם?תודה שלא הייתם לי להורים בשלוש שנים האחרונות והכי חשוב תודה שלא גידלתם אותי כמו הורים אמיתיים?
״תתן לנו לדבר ולהסביר לכם את המצב״ אבא שלי ביקש ורוס גיכח,״בבקשה אדון אבא״ רוס נתן לו את הרשות שהוא לא היה צריך והוא הסתכל עליו במבט זועם,אפילו את המבט הזה לא ראיתי הרבה זמן.

״ככה,אם שמתם לב אני ואמא שלכם לא היינו פה בכמה חודשים האחרונים״ אבא שלי התחיל לדבר וגיכחתי,״חודשים?כבר כמעט שלוש שנים שאתם לא פה,אל תתנהגו כיאלו אנחנו בני שלוש שלא יודעים מה אתם הולכים להודיע לנו עכשיו.אני אסיים את זה בדרך הטובה בלי יותר מידי רעש.בהצלחה לשניכם בהמשך הדרך״ אמרתי ועליתי לחדר,ירדה לי אבן מהלב.בעצם סלע.

ישבתי בחדר קוראת על דברים לא מעניינים בפייסבוק,כן פייסבוק.
לא עברתי עדיין לאינסטגרם המדובר אבל אני כן מכירה את החרא הזה,לפתוח או לא לפתוח?
טוב נו אני אפתח זה לא יהרוג אותי.
״נו מה זאת האפליקציה הזבל הזאת״ מילמלתי לעצמי שרק מטרידים רצו לעקוב אחרי,יש לי תמונה אחת זה מגניב?
״על מי את כלכך עצבנית?״ קלואי שאלה מתיישבת לידי,״פתחתי אינסטגרם וכל מה שיש לי זה רק הודעות ממטרידים״ אמרתי מיואשת,״אוי נו,נעשה תמונה נעלה לסטורי שלי ויש לך חברים״ אמרה ואני זרמתי.
״כבר 50 עוקבים למה ואיך?״ שאלתי את קלואי שראיתי את הכמות עוקבים שעלו לי בחצי שעה,מגניב.
״כי את אחותי,זכית״ הסבירה וצחקתי צחוק מזוייף,״תחמיאי לעצמך יותר״ אמרתי לה והיא צחקה,מוזר שזאת קלואי.