אל תשחרר // don't let go

עונה 2 - פרק 36

״נמאס לי ממנו״
״באמת שנמאס לי ממנו , הוא לא יכול להגיד לי עם מי להסתובב ועם מי לא!״ הוצאתי את העצבים שלי על אריאל שפשוט עמד מולי ושתק
״איך הלך הבדיקה?״ הוא ניסה להעביר נושא
״בסדר נראה לי״ גזזתי ציפורניים
״זה פשוט לא הוגן איך שהוא מתנהג כלפי, במיוחד עכשיו ! שיונתן נחטף ואלוהים יודע איפה הוא עכשיו״
״ליאן״
״מה״ הסתכלתי עליו
״בואי נעביר נושא זה סתם מלחיץ אותך וזה לא טוב בשבילך״
״טוב״ הוא החזיק את ידי
״עכשיו בואי נחזור הביתה בואי״
הוא החזיק את ידי ונכנסנו לתוך המכונית שלו
הוא התחיל לנסוע
״בעצם תיסע לגל , הוא רוצה לשמור עליי במיוחד עכשיו שהמשוגעים האלה מסתובבים בחוץ״
״את בטוחה? הרגע רבת איתו״
״בבקשה אני לא רוצה לריב איתו עוד יותר אין לי עצבים לזה״
הוא הנהנן אליי
״הגענו״ הסתכלתי דרך החלון
יצאתי מהאוטו מתקרבת אל הבית של גל
״תשמרי על עצמך״ אריאל צעק אליי
הנהנתי והוא נסע
דפקתי בדלת
״היי״ גל אמר
נכנסתי הביתה
ישבתי על הספה
״איפה כולם״
״לא פה הם יבואו עוד מעט״
הוא ישב לידי
״אני יודע שאת לא רוצה לדבר איתי כל כך אבל יש לי מידע חשוב לגבי יונתן״ הסתכלתי עליו
הוא הוציא את הטלפון שלו ונכנס למין תמונה מסוימת
״מה זה?״
הוא הראה לי את התמונה וקירב אותה לאיש מסוים
״זה נראה כמו יונתן״
״למה זה נראה כמוהו״
״יש לנו חשש שהוא הימר״
״אבל- אני מכירה את יונתן זה לא הגיוני״
״חייב להיות לזה הסבר״
״אולי זה האויב שלך ? אולי הוא לא קשור ליונתן אולי-״
״ליאן תנשמי זה רק חשש אוקי אנחנו עדיין מנסים לחקור את העניין״ הנהנתי אליו
ידי רעדו וגל תפס אותם
״יהיה בסדר״ הוא לחש לעברי
״אני מאוד מקווה שכך יהיה״ נשמתי עמוק
*צלצול טלפון*
״הלו?״
״תפתחי את הדלת״ קול לא מזוהה נשמע מהצד השני
״מי זה?״ גימגמתי
״תעשי את מה שמבקשים ממך״ הוא האיץ בי
הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה באיטיות
הסתכלתי על בובה שנאוץ סכין בלב שלה
״זה מה שיקרה לאחיך אם לא יהיה את הכסף תוך שלושה ימים״
״אבל נשאר לי עוד חמישה״ התחלתי לבכות
השיחה נותקה
גל התקרב לעברי והסתכל על הבובה גם כן מבוהל
״מה הם אמרו לך?״ הסתובבתי אליו
הרגשתי שאני עוד שנייה מתמוטטת
גל החזיק אותי
״ליאן תנשמי״ לא הצלחתי להתאפס על עצמי
התחלתי לראות לא ברור
עד שראיתי שחור

החזקתי אותה לפני שהיא נפלה
הרמתי אותה ושמתי אותה על הספה
חסרי לב עושים את זה לאישה בהיריון
הם עוד ישלמו על המעשים שלהם
על מה שהם עשו לליאן ולאח שלה
הלכתי לפתח הדלת מסתכל על הבובה
איום
הכנסתי את הבובה הביתה
מוציא את הסכין
״אחי מה נשמ-״ כולם נכנסו מבוהלים שראו שאני מחזיק את הסכין
״אל תהרוג אותנו אני עדיין צעיר!״ גיא צעק
״תירגעו אני שלפתי את זה מבובה״
הם התקרבו לבובה
״מזה ממי זה?״ טל שאל
״התקשרו לליאן בטח כדי לאיים עליה שאם לא תביא את הכסף הם יהרגו את יונתן״
״פאק״
״צריך למצוא אותו כמה שיותר מהר״
״אין לנו כיוון אפילו״ בר אמר
״אני יודע״ נאנחתי
לפתע נשמעה דפיקה בדלת חזקה
״לך לפתוח שנייה טל״
הדלת נפתחה מגלה את עידן מולי
אחד הנאמנים לנו
הסתכלתי עליו מתנשף בכבדות
קמתי במהירות
״מה יש?״
״ראיתי את יונתן״

״מה זאת אומרת ראית את יונתן?״
״הוא היה במועדון כנראה החזיקו אותו לא יודע״
״אני יודע איפה מחזיקים אותו״
״תגלה לי הכל״ אמרתי
הוא סיפר לי הכל איפה , למה , כמה
״הוא כן הימר אני מבין״
״צדקנו״ לחשתי
״מה אני אומר לליאן אני לא יודע״ הוספתי
״טוב בסדר בואו לא נחשוב על זה כרגע אתה יכול להגיד לנו איפה הוא נמצא שנשחרר אותו כבר?״ עידן הנהנן אלינו
לקחתי את ליאן לחדר וכיסיתי אותה בשמיכה ולאחר מכן חזרתי לסלון
ישבנו בספה בזמן שעידן מספר לנו את הכל מההתחלה ועד הסוף וכולם מקשיבים לו ומביטים בו
נאנחתי בעצבים
״איך הוא יכול לעשות דבר כזה? אה? ועוד לליאן שלא תיהיה מסוגלת להכיל מידע כזה״
טל ניסה לנחם אותי
״אני אלך לדבר איתה״ אמרתי ונכנסתי לחדר
״ליאן?״
היא הסתובבה אליי
״יש חדשות?״ היא לחשה
התיישבתי במיטה
״יש חדשות טובות״ היא הסתכלה עליי בעיניה הגדולות
״אנחנו יודעים את המיקום ומחר אנחנו נצא״ היא חייכה חיוך גדול וחיבקה אותי
״תודה תודה תודה״
לאחר מכן הסתכלתי עליה בעצב
״מה קרה? יש לנו חדשות טובות מצאנו אותו סוף סוף ונוכל לצאת״
״יש לי גם חדשות גם רעות ליאן״
״לא יכולות להיות חדשות רעות שום דבר לא יהרוס לי את זה״
״פשוט תקשיבי לי ליאן״ היא הסתכלה עליי מחכה שאני אדבר
״יונתן הוא״ נאנחתי
״הוא מה״
״הימר״ לחשתי
״מה״ היא הסתכלה עליי בשוק
״הוא לא יעשה את זה הוא לא אבא שלנו״
״הוא לא״ התקרבתי אליה והחזקתי את ידה
״אין מצב״
קירבתי אותה אליי
״הכל בסדר״ ליטפתי את שיערה
״הוא באמת עשה את זה?״ הדמעות יצאו ממנה
ניגבתי לה אותן
״אל תחשבי על זה עכשיו קודם כל בואי נחזיר אותו בסדר?״
״עכשיו בואי תנוחי״ היא שכבה במיטה וכיסתה את עצמה בשמיכה
לפני שקמתי ליאן החזיקה לי את היד
״אל תלך בבקשה״
היא התחננה אליי
״בבקשה״
״בסדר אני כבר בא בסדר?״ היא הנהנה
כולם הסתכלו עליי מחכים שאגיד להם מה קורה איתה
״היא בסדר לכו לישון יש לנו יום ארוך מחר״
נכנסתי חזרה לחדר נשכב לידה
היא חיבקה אותי
״אל תעזוב״ היא לחשה ולאחר מכן נרדמה
״בחיים לא אשחרר אותך נסיכה״ נישקתי את קודקוד ראשה ולאחר מכן נרדמתי