אל תשחרר // don't let go

עונה 2 -פרק 40

״ליאן״ שמעתי לחישה
״קומי״ קמתי לאט ושיפשפתי את עיניי
הסתכלתי לצד וראיתי את רועי לידי ישן
״ליאן״ הסתכלתי קדימה ולא רואה אף אחד
׳זה מוזר׳ אמרתי לעצמי
״בואי״ קמתי לאט מהמיטה
הלכתי לכיוון המטבח ועדיין לא רואה אף אחד
״ליאן״ הסתכלתי על הספה רואה את טל?
״אתה לא פה״ הוא חייך אליי
״את רואה אותי איך אני לא פה בדיוק?״
״אתה רק בראש שלי״
״אז לפחות תהני ממנו״ הוא חייך חיוך גדול
התיישבתי בספה מסתכלת עליו נראה כל כך אמיתי
הוא גיחך
״כן אני יודע אני רק בראש שלך אבל היי את צריכה מישהו לדבר איתו אז תדברי איתי״ הוא הסתכל עליי עם עיניו הכחולות
״אני-״
״ליאן״ הסתובבתי אחורה רואה את רועי מסתכל עליי מוזר
הסתכלתי לידי לא רואה אף אחד
״עם מי את מדברת?״
׳אני חושבת שהשתגעתי׳
״אני-״
״בואי נחזור למיטה״
הוא הרים אותי בעדינות מהספה
הוא הסתכל על הספה בפעם האחרונה ואז עלינו למעלה
הסתכלתי על השעון שמראה ששתיים בלילה
׳נראלי דמיינתי?׳
רועי נשכב במיטה ונרדם במהרה
״יופי הוא נרדם סוף סוף״ הסתכלתי במהירות ישר
״אולי תעלם מהראש שלי? אתה גורם לי להשתגע״
״חשבתי שתשמחי לראות אותי לא ראית אותי הרבה זמן הרי״
״אבל אתה לא אמיתי״ לחשתי והורדתי את פניי
הוא התיישב לידי
״נכון אני לא אמיתי אני מת הרי , אבל לא תרצי להנות מזה מלראות אותי?״
חייכתי לכיוונו במעט
שיפשפתי את עיניי והוא נעלם
נשמתי לרווחה
נשכבתי במיטה וניסיתי להירדם
לאחר כמה דקות נרדמתי

ישבתי במדרגות מחזיק את ראשי
עדן התיישבה לידי
״איך אתה?״
״איך את?״
״שנינו לא טוב״ היא אמרה
״צריכים לשחרר את ליאן זה מה שטל היה רוצה״
היא החזיקה את ידי
״היא מאמינה בנו וגם טל מאמין״
״את צודקת ויש לי תוכנית״
״איזו?״
״את תראי״

למחרת בבוקר-
התעוררתי לאט
״ליאן״
״ממ״
״קומי בואי נאכל ארוחת בוקר״
הוא אמר ויצא מהחדר
הורדתי את השמיכה ממני לאט והלכתי לשירותים
סידרתי את שיערי וצחצחתי שיניים
שסיימתי פתחתי את הדלת מגלה את רועי מולי
״את עדיין לא מדברת איתי״
״אם היו הורגים את החבר הכי טוב שלך היית עושה יותר גרוע״
באתי לעבור אותו אך הוא חסם אותי
״לפני זה״
״קחי״ הוא הגיש לעברי דף
הרגשתי את הדמעות מציפות אותי
״זו ההלוויה״
״היינו אמורים להיות עם החברים שלי אבל אני מוכן לקחת אותך״
הסתכלתי בעיניו
״באמת?״
״כן באמת״
״נאכל ארוחת בוקר ואז נלך להלוויה״

״אנחנו משחררים את ליאן היום״ אמרתי לכולם
״איך אנחנו אמורים לעשות את זה?״ בר התפרץ
״אני בטוח שרועי ייקח אותה להלוויה ואני בטוח שהוא יביא מלא שומרים״
״אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסיח את דעתם״
״ואו ואו קודם כל נכבד את טל״ כפיר גם כן התפרץ
״ברור זה אח שלנו נכבד אותו, הדבר האחרון שהוא ביקש ממני לעשות זה להציל את ליאן וזה מה שאני הולך לעשות״
״תקשיבו טוב טוב״

השעה הייתה 2 בצהריים , עוד חצי שעה חשבתי לעצמי
לבשתי שמלה שחורה עם מגפיים שחורות
אני כבר לא יודעת כמה זמן לא הייתי בחוץ שואפת אוויר צח עם השמש הזורחת
הרגיש כאילו עבר כבר נצח
רועי נכנס לחדר
״לפני שאנחנו יוצאים אני חייב להבהיר כמה כללים,
אחד, את לא מדברת עם גל
שתיים , את לא הולכת רחוק ממני
שלוש, שאני אומר שהולכים אז הולכים מובן?״
הנהנתי אליו
״וחברות שלי?״
הוא נשם עמוק
״בבקשה״
״אוקיי״
״תודה״ חייכתי בקטנה
״בואי״
הלכנו לכיוון המכונית שלו
והוא התחיל לנסוע

-כעבור 20 דק
״הגענו״
״שאלה, אתה לא מתבייש לבוא לכאן שאתה הרגת אותו?״ אמרתי בקול מזלזל
הוא שתק
״הוא היה החבר הכי טוב שלי ואתה לקחת אותו״
״תשמרי על הקול״
יצאתי מהמכונית בעצבים
״ליאן!״ השומרים היו מסביבי
ורועי היה מאחוריי
הסתכלתי מסביבי מחפשת את כולם עד שמצאתי אותם
כולם הסתכלו עליי מחייכים
באתי ללכת אליהם אך רועי תפס בזרועי
״מה אמרתי?״ הסתכלתי עליהם חזרה
הסתכלתי על גל וסימנתי לו שאני אוהבת אותו
והוא גם כן עשה זאת
הסתכלתי אחורה
״התגעגעת אליי?״
״טל תפסיק להופיע! הנה הקבר שלך ! צא לי מהראש״ לחשתי צעקתי לו
״למה את לא הולכת אליהם?״
״רועי״
״ואכפת לך מרועי?״
״לא! אבל אם אני לא רוצה שהוא יהרוג לי את כולם אני חייבת להקשיב לו״
שפשפתי את עיניי והוא נעלם
אני חושבת שאני משתגעת
ההלוויה החלה וכולם דיברו אבל רועי לא הרשה לי אז הייתי רק חייבת להקשיב
״הולכים״
״אבל לא דיברתי עם חברות שלי עדיין״ הורדתי את ראשי
הוא נשם עמוק
״בסדר לכי לדבר איתן״
חיפשתי אותן בעיניי עד שמצאתי אותן
״עדן שיר״ חיבקתי אותן חזק
״ליאן״
״אנחנו מצילים אותך היום את צריכה להקשיב לנו אוקיי?״
״אוקיי״

״נו נו נו את מי אנחנו רואים״ הסתכלתי לו ישירות בעיניו
״אביטן״
״אלימלך״
״תשחרר את ליאן ואם לא זה לא יהיה טוב״
״למה מה תעשה אביטן״
הוא הסתכל אחורה
״איפה השומרים ? ואיפה לעזאזל ליאן?״
״אמרתי לך״ נתתי לו בעיטה ורצתי מהר
״תתפסו אותם!!!״ הוא צרח
פאק
״קדימה תיכנסו לאוטו מהר!!!״ צעקתי להם
תפסתי את היד של ליאן ונכנסנו לאוטו שלי
״מה עם כולם ?״
״הם באוטו אחר אל תדאגי״
נישקתי אותה נשיקה ארוכה
״אין לנו זמן חייבים למהר״ התנעתי ונסענו
היא הסתכלה אחורה
״הם מאחורנו״
שמתי עוד יותר גז
היא החזיקה את בטנה
״אל תפחדי״
היא נשמה עמוק
״לאיפה אנחנו נוסעים בכלל״
״את תראי ליאני שלי״