הגלים השקיעה ומה שביניהם

משחק כדור עף

ביום שלאחר מכן ארבעתנו הלכנו לחוף הים ובקלות יכולתי להבין למה יש המכנים אותו ״החוף המושלם״, ונהנו מחום השמש ומרעשם של הגלים הגועשים, הרי זו הסיבה שעברנו לקליפורניה מלכתחילה. אלכס שכבה על מגבת בחוף ואילו אמילי, קלואי ואני נכנסנו למים. לפתע הבחנו בג׳יפ גדול עוצר בשביל הגישה שליד החוף. וראינו שם איך לא, את אותם הבנים שראינו אתמול.
יצאנו מהמים וג׳ייק ניגש עליי כשחיוך עקום וקטן, כמעט לא מורגש על פניו ואמר: ״איזו הפתעה״. השבתי לו עם אותו החיוך: ״לא כלכך בהתחשב בעובדה שאנחנו גרות בדיוק על רצועת החוף הזו״. ״צודקת, טעות שלי״ הוא השיב וחייך. חיוך אמיתי הפעם.
״ובכן, מה באתם לעשות חוץ מלשכב על מגבות?״ שאל אותי
צחקתי והשבתי ״תפסת אותנו, נראה שאין שום דבר מיוחד בתוכניותינו היום.״ ״אתן מוזמנות להצטרף״.
לא היה נחוץ ״מדע טילים״ בכדי לדעת שג׳ייק התכוון שנשחק כדור- עף איתם. ״נראה אותך״. השבתי. ״שהטוב ביותר ינצח״.
ובכן הבנים היו טובים למדי אבל הם לא ידעו שארבעתנו היינו מעולות במשחק הזה. ולא נעים לי להיות בוטה אבל ניצחנו אותם ניצחון מוחץ. היה כמעט מביך לנצח אותם בצורה כזו.
שעתיים לאחר מכן כולם הלכו ואני וג׳ייק נשארנו בחוף, באמת ובתמים חשבתי שאולי אנחנו יכולים להיות ידידים טובים למדי. שחינו, השפרצנו וצחקנו מעבר למה שגופנו יכל לשאת. הרגשתי משוחררת, איתו הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני באמת, וזה היה יותר ממה שיכולתי להגיד על החיים שלי לפני שהכרתי את הבחור הזה. כמעט כאב לי להגיד לו שכבר מתחיל להחשיך ואולי שנינו צריכים לחזור לבתים שלנו. הוא קיבל זאת בשלוות נפש מפתיעה כמעט. לכן נפרדנו לשלום.
כשחזרתי הביתה מחויכת מבלי משים שאר הבנות נעצו בי מבטים. ״מה?״ ״כלום, אנחנו פשוט מחכות שתספרי לנו הכל״. ענתה אלכס ושרבבה את שפתיה. ״תאמינו או לא לא היה שום דבר מיוחד״. ידעתי שאני משקרת להן ולעצמי. טוב נו, שקרים לבנים לא מזיקים לאף אחד. ״אנני״. פתחה קלואי והסתכלה עליי במבט מרחם כמעט; ״אני מקווה שאת יודעת שאת עושה טעות״. גלגלתי את עיניי וצעדתי אל חדרי. אני אינני עושה שום טעות. ולמרות זאת ידעתי בדיוק למה היא מתכוונת, וידעתי בדיוק למה אני מוכרחה להפסיק להיות בקשר עם הבחור הזה. ולמרות זאת, לא הייתה לי שום כוונה להפסיק...