הגלים השקיעה ומה שביניהם

פרידת מלאכים

בעודי מסתכלת במראה ובוחנת את ההבעה המטופשת שנמצאת לי על הפנים, אני מנסה לחשוב על דרכים להעלים אותה אך ללא הצלחה.
החיוך הזה לעולם לא ירד לי מהפנים? חשבתי לעצמי בעודי מבינה שאין טעם להתאמץ, והחיוך הטיפשי והגדול שהתחיל להכאיב לי בלסת, עומד להישאר ולהכאיב לי עוד זמן מה.
בפעם הראשונה מזה כל כך הרבה זמן אני מאושרת.
אני כל כך מאושרת מסיבה אחת בלבד.
אבל תמיד יהיה משהו שיאפיל על האושר שלי. והמשהו, כלומר מישהו הזה בדיוק נכנס בדלת החדר שלי.
״היי בוקר טוב״ בירך אותי ליאו ולשם שינוי היה נראה שונה. היה נראה כאילו משהו מטריד אותו. לא חשוב, לי אין זמן להתעסק בשטויות האלו.
״תשמעי אנני אני צריך לדבר איתך״.
הוא אמר ולא הסתכל עליי הוא הסתכל על מברשת השיער שלי כמצפה ממנה לעזרה.
הסתובבתי מהמראה להביט בו. ״מה העיניין?״ שאלתי בעודי יושבת על המיטה ותופחת על המקום הפנוי לידי.
״את חושבת שאני חכם?״
לא ציפיתי לשאלה כזאת אבל בכל זאת עניתי. ״כן כמובן, למה?״
״את צודקת אני באמת חכם, ואם את חושבת ככה היית אמורה להבין שבשלב מסוים אני אגלה את העיניין הקטן שאת מסתירה ממני״.
יכול להיות? יכול להיות שהוא גילה את היחסים הקרובים מידי של ג׳ייק ושלי? זיעה קרה התפשטה על מצחי, אף על פי שהטמפרטורה בחדר הייתה נעימה ויכולתי להרגיש את הסומק שהציף את כל פני.
הסגרתי את עצמי.
ואף על פי מה שאמר פניו של ליאו היו רגועות ושלוות מאוד. ואפילו ראיתי צל קטן של חיוך על פניו.
״למה אתה מתכוון?״
״בחייך אנני את יודעת טוב מאוד למה אני מתכוון. ואני רוצה שתדעי שזה בסדר מבחינתי אני לא אעמוד בדרכך, אולי קשה לך להאמין אבל אני רוצה שתהיי מאושרת.״
אמר והסתכל עליי. דומם.
האם רק אני שמעתי את ליבי שפעם בקצב מטורף ובקול צורם, או שהוא בחר להתעלם ממנו?
״אז אם אנחנו רוצים להיפרד בצורה אמינה אנחנו צריכים לריב לא?״
אוקיי עכשיו אני באמת לא מבינה ומתחילה לחשוב שאולי זו מתיחה אכזרית.
״אוקיי אז בקצרה אני יודע עלייך ועל ג׳ייק ואני רוצה שתדעי שאני לא הולך לבייש אותך מול המשפחה שלך ואני לא אספר לאף אחד, הלוואי שזה לא היה קורה אבל כנראה לא נועדנו להיות״.
״מה... אבל...״.
לא הצלחתי להוציא את המילים בצורה ברורה מפי, וגמגמתי אותן במקום.
״מי את חושבת שאת?!״ התחיל ליאו לצעוק פתאום והקפיץ אותי מהמיטה.
לפתע ראיתי שהוא קורץ לי ולוחש
״שתפי פעולה״.
לא היה לי מושג מה אני עושה אבל קמתי מהמיטה בקפיצה והתחלתי לצעוק עליו
״אני?! מי אני חושבת שאני?! איך אתה מעז!״
ראיתי שהוא מחייך ומתאפק לא לצחוק.
למרות שלא רציתי להיות איתו בזוגיות אני אתגעגע אליו ולשטויות שלו, קיוויתי שנישאר חברים טובים כפי שהיינו.
חייכתי אליו בחזרה ושמחתי שהוא מבין אותי.
״אני לא יכול ככה יותר אנני!!!!״
״למה אתה מתכוון?!..״
״זה נגמר אני לא מסוגל יותר.״
חייכתי אליו שוב ויצרתי את המילה ״תודה״  עם השפתיים.
הוא נישק אותי בחיפזון במצח לקח את התיקים שלו והקפיד לטרוק את הדלת מאחוריו.
במהירות לקחתי קצת מים ומרחתי את האיפור שלי בעזרתם.
דפיקה בדלת נשמעה ושלושת הבנות שרבבו את ראשן דרך הפתח.
שלושתן נראו מודאגות מאוד ואלכס הייתה האדומה לפצות את פיה.
״מה קרה? את בסדר?״
״נפרדנו״. השבתי והחלטתי שאם אני מחליטה להעלות הצגה אז עד הסוף.
״מה? למה?״
שאלה אמילי ונראתה מוטרדת.
אויש חשבתי לעצמי, לא סיכמנו על סיבה לפני שהוא עזב.
אני כמעט לגמרי בטוחה שהופיעה לי הבעה של בלבול על הפנים, מפני שכשהסתכלתי על פניה של קלואי זיק של הבנה עבר בעיניה ואימה התפשטה בהן לאחר מכן.
״הוא החליט שזה לא מתאים לו יותר״.
פלטתי בלי לחשוב יותר מידי. ההסבר ההגיוני ביותר שאפשר לחשוב עליו.
״תנו לי רגע איתה. טוב?״
שאלה אלכס וכל העיניים הופנו אליה. הבנות הנהנו בזו אחר זו, ויצאו בחיפזון מהחדר.
״אפשר לדעת מה לעזאזל את עושה?״ שאלה קלואי בעודה עומדת בידיים משולבות, ובהבעה סקרנית אבל גם קצת כעוסה.
ואז הכל יוצא, גם מה שלא תכננתי לספר לה: איך מהרגע הראשון זה היה רק ג׳ייק וליאו היה רק בגדר הפרעה, איך ג׳ייק נישק אותי על החוף ואני התנתקתי, איך נפגשנו בסתר אחר כך ואיך הפעם הזו הייתה טובה יותר ולסיום איך ליאו נפרד ממני מפני שידע עליי ועל ג׳ייק.
במשך ההסבר שלי קלואי יושבת דוממת ומאזינה למילים בפה פעור.
חמש דקות לאחר מכן היא מצליחה לדבר בקושי. וגם זו רק מילה אחת.
״אנני...״
״מה עליי לעשות?״
״לכי לפי הלב שלך״. היא אומרת ומחייכת אליי ״הוא יודע הכי טוב מה עדיף בשבילך.״