הגלים השקיעה ומה שביניהם

ההגעה

-3 חודשים לאחר מכן-
אני וג׳ייק ישבנו בים על החול החם, מקשיבים לגלים הגועשים, הוא אחז בידי, התקרב אליי ונישק אותי נשיקה עדינה ומרפרפת ככנפי פרפר. אני לא התנגדתי ו ״אנני! אנני! נו קומי כבר אנחנו נאחר!״ התעוררתי לקול צעקותיה של קלואי שגערה בי לקום ולהתלבש. זה היה רק חלום חשבתי לי. חלום מתוק מאוד... חייכתי לעצמי בשקט וקמתי מהמיטה שלי שלפתע נעשתה נוחה להפליא, לבשתי את השמלה החגיגית ביותר שלי; שמלה עדינה וצהובה שהגיעה לי עד לברכיים. ונעצתי ורד אדום בשערי, ורד שהיה לכולנו, לקלואי לאמילי ואלכס ולי.
יצאנו מהבית וכשהגענו לשדה התעופה התרגשנו ונלחצנו מאוד בעת ובעונה אחת. ואז ראינו נוסעים מתחילים לצאת מהשער המוביל אל מרכז שדה התעופה, ולבסוף ראינו אותם. ואותו כמובן. רצנו אל ההורים שלנו בזרועות פתוחות לרווחה. חיבקתי את ההורים שלי חזק מאוד וראיתי שגם שאר הבנות עשו כך כשלבסוף התנתקתי מחיבוקם חיבקתי חזק את אחי הקטן בן ה11 וליטפתי את ראשו. ואז ראיתי את ליאו. ציפיתי להתרגש, כולם ציפו שאתרגש, אבל בכלל לא התרגשתי. למען האמת, לא הרגשתי כלום.ליאו חייך אז חייכת אליו בחזרה. ניסיתי, באמת ניסיתי להראות שהתגעגעתי אליו ואני מקווה שהצלחתי. הוא חיבק אותי ונשק לי על מצחי ועל שפתיי והרגשתי אשמה על כך בגלל ג׳ייק. והנה אני עומדת בשדה התעופה בקליפורניה ומנשקת בחור שכלל וכלל לא רציתי במגעו. טוב נו, למי אין בעיות בחיים?. התנתקתי ממנו בנימוס רב ככל שיכולתי וניגשתי לשוחח עם ההורים של הבנות האחרות. נסענו הביתה וכול השאר נסעו מאחורינו. כשהגענו הביתה הכל כבר היה מסודר; ההורים שלי התמקמו בחדר שלי, אח שלי ישן על מזרן ברצפה, וליאו ישן לידו.
אמא של קלואי תישן על הספה בסלון, ההורים של אלכס ואמילי ישנו בחדר של אמילי ו קלואי אלכס אמילי ואני ישנו בחדר של אלכס. קצת צפוף, אבל נחמד.
החלטנו שבערב נערוך ארוחת ערב חגיגית, ולכן כל הבנות בישלו ואפו במטבח במרץ, והבנים הלכו לחוף הים. למרות שהם הלכו כולנו יכולנו לראות אותם דרך החלון הקטן במטבח. כל אחת מאיתנו קיבלה תפקיד, והתפקיד שלי היה לאפות שני קינוחים לבחירתי. החלטתי שהקינוחים הללו יהיו: קרם ברולה וסופלה שוקולד. עבדתי במרץ לאפיית הקינוחים ולפתע הרגשתי שמישהו אוחז במותניי ומנשק את עורפי. ליאו. צחקתי צחוק מזויף, חייכתי חיוך מזויף והסתובבתי אליו
״למה שלא תצטרף אל הבנים נדמה לי שלאורן לא תזיק מעט חברה״. ״תני לי להבין את רוצה שאלך לבלות בים עם אחיך הקטן?״ הינהנתי קצרות והוספתי ״אין לך מה לעשות פה, או שאתה מעדיף שאלכס תמצא לך משהו לנקות״. ״ביי״ הוא אמר נשק על הלחי שלי והסתלק.
שעת ארוחת הערב קרבה ואנחנו עדיין היינו טרודות בהכנות לקראתה. ״זה לא יעבוד, אולי הארוחה תהיה מוכנה בזמן אבל אנחנו לא.״ שמעתי את קלואי אומרת, והיא צדקה כמובן. ״את צודקת, יש לי רעיון כל אחת תלך להתקלח ונעשה זאת בתורות.״ הציעה אמא שלי וזה היה רעיון טוב. כולנו הסכמנו שכך נעשה. כעבור שעה וחצי היה זה כמעט תורי במקלחת ואז הבנים חזרו מהים, והתור התארך עוד יותר. לבסוף כשנכנסתי הכל כבר היה מוכן; האוכל כבר המתין על השולחן במרפסת הקטנה שהיה ערוך מבעוד מועד, המרפסת שלנו לא הייתה בדיוק מרפסת מפני שבקצה שלה הייתה מדרגה קטנה המובילה הישר אל הים.
לבשתי שמלה שחורה וחגיגית וענדתי לצווארי שרשרת ציפור כסופה ועדינה. הנחתי לעדי לגלוש על צווארי. בדיוק כשהברשתי את שערי, שמעתי דפיקה בדלת.
ובלי לחכות לתשובה הבחנתי בשלוש חברותי שנכנסו אל החדר. הסתכלנו אחת על השנייה במשך זמי שנראה כנצח ולבסוף אמילי הייתה הראשונה לפצות את פיה, ״מתי תפסיקי עם העמדת הפנים אנני?״ ״על איזו העמדת פנים את מדברת?״ שמעתי את אלכס מגחכת ואומרת ״אנני אני חושבת שהיא התכוונה לשאול, מתי תיפרדי ממנו?״ כולן הסתכלו עליי ואני השפלתי את מבטי.
״אנני״, כעת דיברה אליי אלכס בקול רך ועדין ״את לא אוהבת אותו את סובלת, וכשאת סובלת אנחנו סובלות״. לא האמנתי כמה ברת מזל אני שיש לי חברות כאלו.
החלטתי שאהיה חייבת לשנות את המצב.
״אתן צודקות. אני אכן סובלת אבל אני הולכת לעשות הכל כדי לגרום לו להיפרד ממני״. ברגע שהבטחתי להן הבטחתי גם לעצמי. אני אעשה הכל כדי שהוא יפרד ממני, נשבעתי בליבי. אני חייבת את זה לעצמי. לעצמי ולג׳ייק. ארבעתנו יצאנו מהחדר לעבר השולחן. ואני יכולה להישבע שהיה מרוח על שפתיי חיוך. התיישבנו כולנו. אני ישבתי ליד ליאו וקלואי ולפתע נשמעה דפיקה בדלת. מי זה יכול להיות, חשבתי לי הרי כל האנשים שהזמנו יושבים סביב השולחן ברגע זה ממש. ספרתי את הכיסאות. היו ארבעה כיסאות מיותרים. היה על פני מבט של איימה. וכשקלואי ניגשה לפתוח את הדלת, הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו.