הגלים השקיעה ומה שביניהם

נשיקה אסורה

הוא נישק אותי. הייתי המומה כמובן, האם זה נוראי להגיד שאהבתי את זה? האם זה נוראי להגיד שרציתי שהוא ימשיך?
אבל לא יכולתי, לא יכולתי להניח לו להמשיך לטובת שנינו.
התנתקתי ממנו מהר ככל שיכולתי, והבטתי לתוך עיניו החומות, וראיתי שהוא הסמיק, הוא היה המום, לא רק המום, פגוע. לא רציתי לפגוע בו, הדבר האחרון שהתכוונתי לעשות זה לפגוע בו, אבל עדיף עכשיו מאשר אחר כך, כשזה יהיה כואב יותר. החלטתי שעליי לספר לו.
״ג׳ייק, אני מצטערת הייתי צריכה לספר לך קודם״. למרות שממש לא רציתי לספר לו קודם. ״יש לי חבר״.
הסתכלתי עליו והוא היה מאוד מופתע, ״אה״. ״כן, אני יודעת שהייתי צריכה לספר לך קודם, אב״ ולפתע הוא קטע אותי באמצע המשפט. ״זה פשוט לא היה נראה שיש לך חבר בכל שאר הפעמים שדיברנו״. ״סלח לי?״ לא האמנתי שברוב חוצפתו הוא מעז להגיד לי דבר כזה.
״לא אנני אל תביני אותי לא נכון אני מתכוון שבשאר הפעמים שדיברנו זה הרגיש כאילו כאילו...״ הרגשתי שהוא לא מצליח למצוא את המילים להמשך המשפט ואמרתי ״כן אני יודעת ואתה צודק.״ ״אז... מה עכשיו יש לך חבר וזהו?״ ״לצערי כן״. ידעתי שהמשפט הזה יוביל לשיחה עמוקה וארוכה על ליאו אבל נתתי לו להימשך ולשתול בג׳ייק כמה סימני שאלה. ״אממ אנני לצערך?, אני מבולבל, קודם את עוצרת אותי ואומרת שיש לך חבר אחר כך זה לא נראה כאילו שאת רוצה שיהיה לך חבר״... ״כי אני לא, ליאו הוא כמו חבר הילדות הזה שמתחילים לצאת איתו כדי לבדוק האם זה יכול להתפתח למשהו מעבר, ובמקרה שלי בסוף נשארים איתו כי הוא מאוד מוצלח וההורים שלך רוצים שתשארו ביחד ואת לא רוצה לאכזב אותם.״ ״אה״. הוא ענה השפיל את מבטו ונראה עצוב ואובד עצות עד מאוד, ואז המשיך; ״אז את תהיי חייבת להישאר איתו? אין שום דרך?..״ ״הלוואי שהייתה, עד שהוא לא יפרד ממני אני לא יכולה להיפרד ממנו ולצערי הוא לא נראה כאילו הוא עומד להיפרד ממני...״
״אז אני מניח שנצטרך לחכות״. ״כן... גם אני חושבת״.