הגלים השקיעה ומה שביניהם

הפגישה

ביום ראשון אלכס הציעה שמאחר והקומזיץ האחרון הלך כל כך טוב מוטב שאנחנו, הבנים וליאו נעשה עוד אחד.
אני חשבתי שזה לא רעיון טוב כל כך.
כלומר כן. הקומזיץ הקודם היה מהנה ואשמח שאנחנו הבנים נעשה עוד אחד כזה אבל לא עם ליאו.
מאז יום חמישי בו הבטחתי לג׳ייק שאחשוב על תכנית שתגרום לליאו להיפרד ממני לא דיברנו, אף על פי שנפגשנו פעמיים מאז.
היו הרבה חיוכים ביישנים אבל לא יותר מזה.
רציתי לפתח איתו שיחה אבל לא ממש ידעתי איך.
ועם ליאו העומד לצידי ברוב הזמן גם לא יכולתי.
כשהגענו סוף סוף קלטתי מזווית עיני את הבנים מנסים להצית את האש חייכתי כשעלו בי זכרונות מהפעם הקודמת, הלוואי והפעם הזאת יכלה להיות כל כך טובה גם כן.
ניגשתי אל הבנים וקרטר ראה אותי וחייך אליי, ״היי״ . ״היי״.
״יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור?״
שאלתי והפשלתי את שרוולי כאילו הייתי מוכנה לסחוב פיל אם היו מבקשים ממני.
״כן, את יכולה בבקשה לנסות להדליק את האש? אני חושב שאת יודעת כמה גרועים אנחנו בזה.״
״מה גורם לך לחשוב שאני אצליח יותר ממך?״
״אני פשוט מקווה.״
אני לא טובה יותר מהם בהדלקת אש.
לאחר חצי שעה של נסיונות כושלים של הדלקת האש
נטשתי את גזעי העץ והתייאשתי סופית.
הלכתי לכיוון שבו ישבו הבנות כשלפתע מישהו משך בידי ונתן לי נשיקה חפוזה על הלחי.
״בואי, נלך לשבת.״
כשליאו הוביל אותי למקום הישיבה ראיתי בזווית עיני את ג׳ייק מסתכל עלינו.
כעבור רבע שעה של ישבה בחוסר מעש והעמדת פנים שמחות, הבחנתי בג׳ייק הרומז לי לבוא אחריו. בלי לחשוב יותר מידי נעמדתי וצעדתי לעברו כשלפתע הרגשתי במישהו תופס בידי ומונע ממני להתקדם.
״לאן את הולכת?״ שאל ליאו ועל פניו הייתה הבעה מבולבלת.
״מיד אחזור״.
לא פירטתי יותר מידי ופשוט הלכתי.
כשהגעתי לפינה המרוחקת שבה נשען ג׳ייק על גזע עץ חיכיתי שידבר וכעבור רגע פלט מילה אחת בלבד.
״הלילה״. אמר ודחף פתק קטן לידי הימנית.
לא ידעתי אם מישהו הסתכל עלינו ולכן בלי לחשוב דחפתי מהר את הפתק לכיס המכנס, והתפללתי שאף אחד לא שם לב לפתק ולסומק שהציף את לחיי.
במשך כל המפגש שלנו לא הייתי מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר מלבד העובדה שעוד מעט אפגוש את ג׳ייק, ביחידות.
כשחזרנו הביתה נשכבתי במיטה כדי שכולם יחשבו שאני ישנה ועקבתי בדיוק אחר ההוראות שפירט עליהם ג׳ייק בפתק שהביא לי.
הייתי צריכה להגיע למקום בו ערכנו את המדורה הלילה בדיוק בחצות. בלי שאף אחד שם לב התגנבתי בשקט מהבית, התנעתי את המכונית, ונסעתי לשם בדיוק לפי ההוראות.
כשהגעתי ראיתי את המכונית של הבנים חונה בצד, ודוממתי את המנוע.
שקט מפחיד השתרר ואני התרגשתי כל כך והתמקדתי בעיקר בניסיון לנשום.
מה הוא רוצה להגיד לי? למה הוא היה צריך להיפגש איתי? מה היה לו דחוף עד כדי כך שהיינו צריכים להיפגש בשעה כזו מאוחרת, לבד, הרחק מכולם.
לבסוף הגעתי למסקנה שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות הוא פשוט לצאת מהמכונית ולהפסיק לשקוע במחשבות של ״מה אם?״ לכן יצאתי מהמכונית והתקדמתי בשקט לעבר המקום שג׳ייק פירט עליו בפתק הקטן שהביא לי.
שמעתי רשרוש של ענפים והתקדמתי לעבר הקול.
כשראיתי אותו כל הדאגות שלי נעלמו כלא היו, ותחושה מוזרה של שלווה אפפה אותי.
כאילו יש ביכולתו לקרוא את מחשבותי בדיוק באותו הרגע הוא הסתובב התקדם לעברי והושיט לי את ידו.
באותו הרגע בדיוק התעורר המצפון שלי והחל לתקוף;
מה את עושה?! יש לך חבר למען השם! הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למען שניכם הוא לחזור לרכב ולנסוע הביתה.
ידעתי שהוא צודק כמובן. הקול הקטן הזה בתוך ראשי שמנע ממני מלעשות את מה שבאמת רציתי. שנאתי את זה שהוא צודק, אבל עוד יותר שנאתי את עצמי על כך שאני מניחה לו להשפיע עליי.
ולכן, גירשתי את הקול ונעלתי אותו בכלוב קטן בתוך ראשי. אחזתי בידו של ג׳ייק והתקדמתי לעברו. ישבנו יחד על גזע עץ קטן שהיה מונח מבעוד מועד. וג׳ייק כאילו הרגיש את החששות שלי כי אמר
״תראי אני יודע שזה לא בסדר שאנחנו נפגשים ככה בייחוד כשהוא פה״ יכולתי בבירור לשמוע בקולו את סלידתו המכוונת של ג׳ייק מליאו. ״אבל זה לא ממש בשליטתי ואני מצטער אם זה פוגע בך ואני רוצה שתדעי שאולי יהיה עדיף לך להתניע את המכונית ולנסוע מפה.״
בשום אופן לא הייתי מוכנה לעשות דבר שכזה. אף פעם לא הרגשתי מאושרת יותר מאשר ברגעים בהם הייתי עם ג׳ייק. ובשום פנים ואופן לא הייתי מוכנה לוותר עליהם.
״לא״. מדהים איך מילה אחת העלימה את כל החששות שלי והרגיעה אותי. הוא חייך חיוך מתוק ועקום, בדיוק מסוג החיוכים שדמיינתי שיהיו לבחור כזה. חייכתי גם אני כי החיוך שלו היה מדבק.
מהר מאוד הבנתי שאנחנו צוחקים. לא מסיבה מיוחדת, כי הרי לא היה שום דבר מצחיק במצב. צחקנו בגלל האושר שחשנו שנינו. וכשהצחוק נפסק מצאתי את עצמי בוהה בג׳ייק. ג׳ייק בהה בי גם הוא והיה ברור למדי מה שנינו רצינו. בלי לחשוב יותר מידי, מפני שסביר להניח שאם הייתי חושבת הייתי מתרחקת ממנו. הינהנתי בראשי להסכמה והזזתי. תלתל אחד מהפנים המושלמים שלו.
הוא רכן עם ראשו אליי ולבי הקטן והטיפש פעם בחוזק מהתרגשות.
פפם רפפם פפם.
ג׳ייק הצמיד את ידו אל הלחי שלי וידו השנייה השתעשעה בקווצה משערי.
פניו התקדמו אליי ופני התקדמו אליו.
שפתינו נפגשו ויכולתי להישבע שברגע אחד הכל קיבל משמעות.
שום דבר לא היה חשוב חוץ ממני וממנו.
ג׳ייק נישק אותי נשיקה עדינה ומרפרפת ככנפי פרפר, והפעם לא התנתקתי.
מרחוק מכונית צפרה בחוזקה, כמו פעימות ליבי.