הגלים השקיעה ומה שביניהם

תכנית זדונית

פרק8
-תזכורת לפרק הקודם-
ספרתי את הכיסאות. היו ארבעה כיסאות מיותרים. היה על פני מבט של איימה. וכשקלואי ניגשה לפתוח את הדלת, הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו.
לא האמנתי למראה עיניי. ג׳ייק עמד מולי בעודו לבוש בהידור ומחזיק בקבוק יין בידו השמאלית.
שאר הבנים נכנסו, ואמילי ואלכס היטיבו לקום לכבודם.
שיערתי שמכיוון שגם אני מכירה אותם עליי לקום מכיסאי ולהצטרף אל הבנות. אך לא היית מסוגלת לזוז. הייתי מאובנת. כעבור שלוש שניות שהרגישו כמו שלוש שעות, קמתי וצעתי לכיוונה של קלואי היהנתי לעבר הבנים, משכתי בידה והולכתי אותה לחדר הסמוך, שהיה במקרה החדר שלה.
״מה לעזאזל עשית?!״ ספק צעקתי ספק לחשתי לה את הדברים. לא האמנתי שהיא יכולה לעשות לי דבר כזה, להזמין את הבחור שיש לי כלפיו רגשות שאפילו אני לא מבינה לארוחת ערב שכוללת בתוכה את החבר שלי.
וקלואי הייתה מודעת לסיפור הזה.
״אני לא מבינה מה הבעיה הזמנתי את החברים היחידים שהכרנו כאן לפגוש את המשפחות שלנו״. קלואי אמרה ושילבה ידיים בהפגנת חוסר סובלנותיות מוחלטת.
״קלואי ליאו פה!״ 
״כן נו אז מה״?
״זה מצב מביך! הבחור שיש לי רגשות כלפיו והחבר שלי מה לא מביך פה?!״
ואז ללא שום אזהרה מוקדמת ג׳ייק התפרץ אל תוך החדר ואמר ״אנני תראי אני יודע למה זה עלול להביך אותך אבל אני אתנהג יפה אני מבטיח״. הוא אמר ידיו היו בתוך הכיסים של מכנסיו המחויטים, והוא נראה מדהים בחליפה שלבש. הוא חייך אליי את חיוכו העקום והמושלם. חיוך אחד קטן כזה הספיק לשכנע אותי. ״בסדר אבל אם משהו יקרה זה יהיה באחריותך!״ אמרתי והפניתי אצבע מאשימה אל פניה של קלואי, ויצאתי מהחדר.
ולפתע הבנתי שאם ג׳ייק שמע אותי אומרת שהמצב מביך אותי, הוא גם שמע אותי אומרת שיש לי רגשות כלפיו.
כשהייתי שקועה במחשבות האלו התנגשתי בליאו שעמד על יד השולחן הקטן במטבח, ופתאום בעיות אחרות הטרידו אותי. חייכתי אליו והלכנו יחד לעבר השולחן במרפסת. כשהתיישבתי ראיתי את קלואי ואת ג׳ייק יוצאים מהחדר ומתיישבים במקומותיהם. ג׳ייק ישב מולי, אמילי ישבה מימני וליאו ישב משמאלי. במשך כל הארוחה אכלתי מעט ולא פציתי את פי. לא ידעתי מה לעשות הייתי שטופת הלם וזעזוע. כל כך הרבה רגשות הציפו אותי כעת. ליאו כאן, אבל אינני מעוניינת שיהיה כאן. הוא החבר שלי, אבל אם זה היה תלוי בי כבר מזמן הייתי נפרדת ממנו. ג׳ייק שמע אותי אומרת שישי לי רגשות כלפיו והייתי חייבת לפתור לפחות את העיניין הזה. בתום הארוחה הבנות התחילו לפנות את הכלים והבנים נשארו לשבת. רמזתי לג׳ייק בניד ראש קטן ובקושי מורגש, ללכת אחריי. הוא לקח את קערת סלט הפירות, נעמד והלך לעבר המטבח.
הוא שיגר אליי, שוב העתק של חיוכו העקום והמושלם ואמר: ״את לא מצליחה להשתחרר ממני מה?״
צחקתי צחקוק עצבני. ״רק רציתי לשאול אותך אם, כלומר אם שמעת, לא הצלחתי לסיים את המשפט והרגשתי שגרוני הופך לחנוק בטרם עת.
״כשאמרת שיש לך רגשות כלפי? כן שמעתי.״
״אוי ג׳ייק אני כל כך מצטערת.״ אמרתי וכבשתי את פני בידיי כל כך נבוכה הייתי, והייתי ממשיכה להיות נבוכה אילולא ג׳ייק היה אומר את המשפט שלא האמנתי שאשמע. לפחות לא בזמן הקרוב. ״אוי אנני, אל תצטערי אם להיות כנה הרגשות האלו שיש לך, תהיי בטוחה שהם הדדיים.״
״באמת?״
״בשיא הרצינות ואני מתכוון לזה אנני, רק חבל שליאו פה.״
הייתי חייבת להרגיע את חששותיו מהר ככל האפשר והחלטתי כבר אספר לו על תוכניתי הזדונית.
״הוא לא יהיה פה עוד הרבה זמן״.
אמרתי והשפלתי את מבטי למטה.
ואז בתנועה מהירה וכמעט בלתי נראית הרים ג׳ייק את ידו והרים את ראשי בעזרתה.
היו כמה רגעי שקט מאוד מאוד מתוחים בנינו ואז החלטתי שאני אשבור את השתיקה.
״תראה אני יודעת שזה לא הוגן כלפיך, למען האמת זה לא הוגן כלפי אף אחד אבל יש לי תוכנית, אני מתכננת לגרום לו להיפרד ממני ואז כולם יהיו מרוצים.״
הקפצתי את הגבות שלי וחייכתי חיוך זדוני קטן אבל מספיק בשביל ליצור את הרושם שרציתי שג׳ייק יקבל.
״ואיך את מתכננת לעשות את זה?״
״אני אחשוב על משהו״.
אמרתי לג׳ייק והוספתי בליבי
אני תמיד חושבת על משהו.