הגלים השקיעה ומה שביניהם

גילוי בלהבות

קלואי הציעה שאנחנו והבנים נעשה קומזיץ, כי התחיל להיות קצת קריר לאחרונה. הבנים הגיעו לאסוף אותנו ויצאנו יחד, במכונית של הבנים. קרטר, אחיו הגדול של ג׳ייק, נהג, ג׳ייק ישב מימנו ושאר הבנים דילן וליאם, ישבו מאחור עם אלכס ואני קלואי ואמילי ישבנו בכסאות המתקפלים בתא המטען. כשהגענו לבסוף הבנים הוציאו קרשים והתחילו להבעיר את המדורה. אני ישבתי על הרצפה, והסתכלתי על הבנים מנסים להבעיר את המדורה ללא הצלחה. לפתע, ג׳ייק הסתכל עליי בחזרה וחייך חיוך קטן כשמבטינו נפגשו. הוא ראה בחיוך שלי כהזמנה, וניגש לדבר איתי. ״בסוף אנחנו נצליח״ צחקתי קצת והשבתי ״מעולם לא הבערתי אש אבל אני חושבת שאפילו אני הייתי מצליחה יותר טוב ממכם.״ הוא צחק קצת והייתה שתיקה מהנה לכמה דקות. ״בקצב הזה אני לא חושב שתהיה מדורה. הוא חייך והמשיך, ״לדעתי קלואי הייתה צריכה לקחת בחשבון שאנחנו לא בדיוק מומחים בנושא.״
הסתכלתי שמאלה לרגע וראיתי את אלכס ואמילי מסתכלות עלינו וצוחקות. למה הן עושות את זה? הן הרי יודעות ששום דבר ״מצחיק״ יוכל אי פעם לקרות ביני לבין ג׳ייק. שמעתי צלצול של טלפון, זו הייתה אמא שלי. סיננתי אותה, ״אני אחזור אליה אחר כך.״ שמתי לב שג׳ייק מסתכל עליי ומחייך ״הורים אתה יודע״. ״לא, למען האמת אני לא יודע״. הוא אמר ואני הסתכלתי עליו במבט שואל. ״את בוודאי לא יודעת,״ אמר ואז המשיך בלחש ״טוב בעצם איזו סיבה יש לך לדעת״. ״ג׳ייק מה העניין?״
״טוב, לא חשבתי שאספר את זה למישהו אבל זה העניין; אני וקרטר גדלנו בבית עם שני ההורים שלנו, חיינו בשלווה והכל היה נהדר, עד שהייתי בן שש וחצי וקרטר היה בן שבע וחצי ואז אמא שלנו נפטרה.״
הסתכלתי עליו במבט מופתע. לא היה לי שום מושג.
״מאותו היום אני וקרטר הפכנו למין שק חבטות בשביל אבא שלנו, בי הוא ראה מטרה קלה יותר כי אני הייתי הקטן, אז אני חטפתי את הרוב. אבא שלי פשוט לא אהב שהיינו קופצים אחד לעזרתו של השני. במשך שנתיים בערך המשכנו לגור עם אבא ואז קרטר החליט שנברח, אז ברחנו. היינו ילדים קטנים קרטר היה בן עשר ואני הייתי בן תשע. גרנו ברחוב במשך המון זמן, ואז קרטר התחיל ללמוד בשביל לתת לשנינו הזדמנות לחיים טובים יותר ונחשי מה? זה קרה עברנו לפה מישראל והתחלנו חיים חדשים וטובים יותר. וזה כל הסיפור״.
״נו אז מה דעתך?״ מה דעתי? איך אפשר להגיד את הדעה שלי אחרי סיפור בסדר גודל כזה? אז אמרתי את האמת ״זה נוראי. אני מצטערת.״ ״אל תצטערי, כי אני לא מצטער״. הוא אמר והלך.
בסופו של דבר הבנים לא הצליחו להדליק את המדורה למרות שזה היה ערב נחמד למדי גם ללא המדורה, וכולנו חזרנו לבתים שלנו.
במשך כל הלילה חשבתי על ג׳ייק ועל הסיפור שהוא סיפר לי, למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה? עליו?
אבל ככל ששאלתי את עצמי למה יותר ויותר הבנתי את התשובה.
וחשבתי לעצמי אוי לא, אני מוכרחה להתרחק מהבחור הזה.