הגלים השקיעה ומה שביניהם

היום השמשי הראשון

נכון שתמיד, בכל הימים הגשומים, מצליח להסתנן יום אחד שמשי וחם? אבל כיצד יודעים מתי לתפוס את הממזר?
אל תשאלו אותי.
מסתבר שכשהיום הזה הגיע לא היה לי מושג.
אבל איזה מזל שיש לי חבר שמוכן לכל מצב. כי בדיוק כשחשבתי על זה שהייתי צריכה להיות מוכנה, קיבלתי הודעת סמס מג׳ייק
היי יפיפיה בוקר טוב ערה?

כן מה קורה?

יש לי הפתעה בשבילך היום תהיי מוכנה אבוא לאסוף אותך בשבע.

חחחח באמת?

תלבשי משהו נוח❤️
וכך היה.
בשבע בערב חיכיתי מחוץ לבית לבושה בסווטשרט גדול ומרווח ובמכנסי טייץ. כשג׳ייק הגיע לבסוף הוא התקרב אליי נשק לי על מצחי וכיסה את עיניי בעזרת מטפחת.
״זה באמת הכרחי?״
״ברור אם העיניים שלך לא יהיו מכוסות, מיד תדעי מה ההפתעה!״
צחקתי למשמע הרצינות שלו בנושא והוספתי
״אוקי בסדר אבל אל תיתן לי ליפול טוב?״
הוא נתן לי נשיקה בלחי
״לעולם לא״.
אחרי נסיעה של בערך חמש דקות הרעש של המנוע פסק וג׳ייק אחז בידי והוביל אותי החוצה מהטנדר.
לפתע הרגשתי אבן גדולה וכמעט מעדתי עליה ולפתע הצלחתי לייצב את עצמי.
״תיזהרי יש פה אבן.״
נעצתי מרפק בזרועו והמשכנו להתקדם עד שג׳ייק הושיב אותי על סלע קר וקשה, ואמר לי
״אנני שבי פה וחכי רגע״
שמעתי את צעדיו מתרחקים, וחוזרים לטווח שמיעתי לאחר חמש דקות.
״זהו, מוכן.״
ג׳ייק הוריד את המטפחת מעיני והן נמלאו דמעות כמעט מיד. אף אחד מעולם לא עשה משהו כזה עבורי.
מולי היה פתוח תא המטען של הטנדר ובתוכו היו שמיכות, כריות, פופקורן המחשב הנייד של ג׳ייק ובכל מקום היו מפוזרים פרחים קטנים ויפים.
״קדימה למה את מחכה?״
ג׳ייק שאל אותי והוציא אותי מההלם בו הייתי שרויה.
בלי לחשוב כמעט טיפסתי אל תוך תא המטען, ג׳ייק טיפס מיד אחרי והתמקמתי בנוח על חזהו.
ראשי וידי הימנית נשענו על החזה שלו, והוא חיבק אותי בידו השמלית.
״היי אנני, הסתכלי למעלה״.
סובבתי את ראשי כדי שאוכל להעיף מבט בשמי הלילה והמחזה שראיתי היה מרהיב ביופיו.
מעליי השמיים היו שחורים וחלקים, וננעצו בהם כוכבים זעירים ומנצנצים המתאמצים להאיר את החושך.
״וואוו״
״אני יודע.״
הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי.
מבט אחד בעיניים החומות האלה וחדלו להתקיים השמיים זרועי הכוכבים, הטנדר הירוק והגדול וכמוהם גם כל החברים שלנו.
החזקתי את סנטרו בידי ונישקתי אותו.
נשיקה מתוקה ועדינה, אך עם זאת תובענית וכעוסה.
הוא ניתק אותי ממני והסתכל לי בעיניים במשמעות רבה.
ואז הצמיד את ראשי אליו שוב, ואני לא התנגדתי.
וכך נשארנו כל הלילה כשהכוכבים המנצנצים מסתכלים עלינו. יכולתי להישבע אז, ואני יכולה גם עכשיו, שלמרות שהיו אלה רק כוכבים, אפילו הם קינאו בנו וקיוו למשהו דומה.
תקוותיהם כמובן היו לשווא, כי שום דבר לא יכול להשתוות אלינו.