הגלים השקיעה ומה שביניהם

היום שחיכיתי לו

ביום ראשון כשהתעוררתי המשפחות שלנו כבר חזרו לארץ וכל אחת מאיתנו ישנה בחדר שלה.
איכשהו, מוקדם בבוקר מצאתי את עצמי בדירה של הבנים, נוקשת בדלת ומחכה למענה.
חשבתי לסגת מפני שפחדתי. אבל לא היה לי יותר מידי זמן לחשוב על זה מפני שהדלת נפתחה כמעט מיד וקרטר, אחיו הגדול של ליאם עמד במפתן הדלת.
״אנני היי״
ניכר היה בפניו שהוא היה מופתע לראות אותי.
״היי קרטר ג׳ייק בבית?״
״כן הוא פה חכי רגע.״
קרטר עזב את הפתח והלך להגיד לג׳ייק שהגעתי. ליבי פעם בקצב מהיר ולא אחיד ובחוזקה כזו שלא יכולתי לשמוע אפילו את המחשבות של עצמי. ומהר לפני שהבחנתי בכך ג׳ייק עמד בפתח, לבוש במכנסי טרנינג אפורים ובחולצה לבנה וארוכה.
״היי״
״היי״
החוותי בראשי לעבר החוף וחייכתי אליו חיוך קטנטן.
התחלתי ללכת וידעתי שהוא הולך אחריי ולפתע צעד לידי.
״אני וליאו נפרדנו, חשבתי שכדאי שתדע.״
אמרתי והמשכתי לצעוד בשתיקה לאורך קו החוף, ומידי פעם נרטבו רגליי מהגלים.
״את בטוחה?״
״כמובן.״ אמרתי והסתובבתי אל ג׳ייק, החלטתי שאם אני הולכת לספר לו חלק אחד בסיפור, מוטב שאספר לו גם את השני.
״הוא נכנס לחדר שלי בבוקר ואמר לי שהוא יודע עלינו, הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות והוא אמר לי שכל מה שהוא רוצה זה שאני אהיה מאושרת, אז הוא נפרד ממני.״
״באמת? אבל חשבתי שהוא עדיין אוהב אותך.״
״הוא באמת עדיין אוהב אותי, אבל הוא יתגבר.״
ג׳ייק עצר והעביר את אצבעותיו לאורך שערו.
״את עדיין אוהבת אותו?״
״לא!״ צעקתי חצי מזועזעת איך הוא יכול לחשוב שאני עדיין אוהבת את ליאו אם כל מה שרציתי מאז שפגשתי את ג׳ייק זה להיות איתו?
״תראה אולי פשוט כדאי שאלך.״
״לא!״ צעק עכשיו הוא מזועזע לגמרי.
ולפני שהבנתי מה קרה הוא אסף אותי בזרועותיו ונישק אותי בכוח, הנחתי את ידי בעורפו ולאט הן מצאו את דרכן לעבר שערותיו. הוא הניח את ידיו על לחיי ולאט לאט מגעו הפסיק להיות חזק ודורש והתחיל להיות נעים ומלטף, כשהתנתקנו לבסוף, אולי אחרי חמש דקות ואולי אחרי חמש שניות, הוא חייך.
וזה כל מה שהייתי צריכה.