קשרתי סביב מותניי את הסינר השחור שהודפס עליו הלוגו של המסעדה בה אני עובדת ולקחתי נשימה עמוקה. הדבר האחרון שיש לי כוח אליו עכשיו הוא משמרת של שמונה שעות, אבל אין לי ברירה. אני חייבת להרוויח כסף כדי לעזור לאמא שלי לתחזק את הבית וגם כדי שיהיה לי כסף שאוכל לבזבז כשאני מבלה עם חברים.
״אני בחיים לא אשרוד את המשמרת הזאת!״ קורל קראה בתסכול וקשרה גם היא סינר סביב מותניה.
״גם אני, אני גמורה מעייפות״ נאנחתי ופיהקתי בעייפות. קורל ואני עובדות ביחד כבר הרבה זמן, כיף להעביר איתה ביחד משמרות ולדבר איתה על כל מיני נושאים. היא בהחלט חברה טובה לעבודה ועוזרת לי להעביר את המשמרות בהרבה פחות סבל.
שני אנשים התיישבו באחד מהשולחנות. שרבבתי את שפתיי בעצב אל עבר קורל והיא חייכה אליי כאות נחמה והזדהות. הלכתי אל שני האנשים כדי לקבל את ההזמנה שלהם וקורל הלכה לאחד השולחנות האחרים. רוב המשמרת עברה יחסית במהירות, היה עומס במסעדה כיאה לשעות אחר הצהריים הלחוצות. לקחתי עשרות הזמנות מלקוחות רעבים והגשתי מנות רבות במהירות שיא.
לאחר זמן מה הבטתי בשעון שניצב על קיר המסעדה וראיתי שעוד שעתיים המשמרת שלי נגמרת, השעה כבר היתה מאוחרת והתחילו להגיע למסעדה קבוצות של צעירים או זוגות שיצאו לדייט. זה תמיד מצחיק לראות זוגות בדייט ראשון, כמה הם נבוכים ומתרגשים.
הבנים תמיד מסתירים את לחצם בכך שמנסים להראות גבריים ורציניים ולהשאיר רושם טוב על הבנות, והבנות תמיד נראות מאוד נרגשות ולחוצות ומשחקות עם שיערן ללא הפסקה בכל מהלך הדייט. עם כמה שקשה לי להודות בזה לפעמים אני די מקנאה בהם, למרות שאני תמיד אומרת שאני שונאת מערכות יחסים ולא הייתי רוצה להמצא באחת כזאת.
קבוצת בנות ובנים שנראו בערך בגילי הגיעה למסעדה והתיישבה באחד מהשולחנות הגדולים. הלכתי לעבר שולחנם כדי לקחת מהם הזמנה, וכשהגעתי לשולחן שלהם לא האמנתי למה שראיתי.
אלו היו נועה וחבריה. הם ישבו סביב השולחן, עיינו בתפריט ודיברו בינהם. קפאתי במקומי, לא ראיתי אותם כמעט שלוש וחצי שנים, לא חשבתי שאני עוד אי פעם אראה אותם. הרגשתי את הדופק שלי עולה במהרה ונשימתי נעתקה, אני לא מאמינה שזה קורה.
נועה לא השתנתה בכלל, רק התבגרה מעט וצבעה את השיער. היא היתה מאופרת באופן כבד יותר מאשר היתה מתאפרת בחטיבה ולבשה ג׳ינס קצר וטופ שחור. ידעתי שאין שום סיכוי שהם יזהו אותי למרות שאני מזהה את כל מי שישב שם, יותר מידי השתנתי בשביל שמישהו מהעבר שלי יזהה אותי.
״אתם רוצים להזמין?״ שאלתי לבסוף בקול רועד. אין לי ברירה, אני חייבת להתעשת על עצמי ולתפקד כרגיל למרות הקושי בכך.
״כן, אני רוצה סלט וקולה זירו״ נועה אמרה ראשונה בקול הצפצפני שלה, שלא השתנה מאותו היום שהכרתי אותה, ושיחקה בשיערה המחומצן.
YOU ARE READING
לאחות את השברים
Romance״אולי את חושבת שאנחנו שני הפכים, אבל את אפילו לא מבינה כמה אנחנו דומים. שנינו מזויפים, אנחנו בסך הכל דמות שבנינו כדי להתמודד עם הכאב שלנו ולהכחיש את המציאות״
