״איך היה המבחן באנגלית?״ מאי שאלה אותי כשיצאתי מהכיתה בה נבחנתי.
״היה בסדר, אני מקווה שעברתי״ נאנחתי בייאוש למרות שידעתי שאני כנראה אכשל. לא היה לי זמן וכוח ללמוד אליו, אני עובדת ללא הפסקה וזה היה נס שבכלל היה לי כוח לקום בבוקר כדי לעשות את המבחן.
״אל תדאגי, יהיה בסדר״ היא ניסתה לעודד אותי ״נלמד ביחד למבחן הבא״.
״רוצה לעשות משהו היום?״ היא הוסיפה. כבר הרבה זמן שלא נפגשתי עם מאי, עם בנים, או בכללי עם חברים חוץ מבלילות אחרי שסיימתי לעבוד.
״אני לא יכולה היום״ אמרתי באי נוחות, אני שונאת לשקר למאי, היא הבן אדם היחידי שאני מרגישה שבאמת אוהב אותי ושבאמת אכפת לו ממני. אני משתדלת להחזיר לה את אותו היחס בחזרה מאחר וזה באמת מגיע לה, היא באמת חברה טובה.
״שוב את לא יכולה? מה קורה לך בזמן האחרון?״ היא שאלה.
״כלום, פשוט לא מסתדר לי היום״ אמרתי באי נוחות.
״טוב...״ היא מלמלה, וראיתי על פניה שהיא לא מאמינה לי. אני עובדת כל יום ללא הפסקה, וכבר נגמרו לי התירוצים לספר לכולם למה אני לא יכולה לבלות לפני עשר בלילה.
קשה לי לעבוד באינטנסיביות אבל אני מבינה שאין לי ברירה, ואם אעבוד פחות אני אמצא את עצמי ואת אמא שלי נזרקות לרחוב. משכורת של מלצרית לא מכסה את כל ההוצאות של שתינו, אבל לבנתיים זה מספיק. אני יודעת שבקרוב נצטרך למצוא פיתרון לפיטורין של אמא שלי כי לא נוכל לחיות לתקופה ארוכה על המשכורת שלי.
״איזה שיעור יש עכשיו?״ שאלתי.
״מתמטיקה״ מאי אמרה. פאק, אני עומדת עכשיו לראות את דניאל. אנחנו נמצאים עכשיו על תקן ידידים, וזה כל כך מוזר. איך אני אמורה לדבר איתו כאל ידיד? אני מרגישה כל כך חשופה לידו.
״מה יש?״ מאי שאלה והוציאה אותי ממחשבותיי.
״כלום, אני חושבת שאני אלך לשיעור, אני מאחרת״ אמרתי.
״ממתי אכפת לך אם את מאחרת לשיעור?״ היא שאלה בפליאה.
״מעכשיו, אני אדבר איתך יותר מאוחר״ אמרתי והיא הנהנה בראשה להסכמה, וכל אחת הלכה לכיתה בה היא לומדת מתמטיקה.
נכנסתי לכיתה מבלי להתנצל בפני המורה על האיחור, והתקדמתי לעבר מקומי בחוצפה האופיינית לי.
״איפה את חושבת שאת נמצאת? חצופה״ המורה אמרה בכעס והתעלמתי ממנה.
היא נאנחה בייאוש והמשיכה ללמד, ואני התיישבתי במקום שלי ליד דניאל, שהגיע לפני לשיעור באופן מפתיע מאוד.
״היי״ אמרתי בהיסוס.
״היי״ הוא אמר בקלילות ושתקתי, לא ידעתי מה לומר.
שלפתי את הטלפון מהכיס האחורי של המכנס שלי והתחלתי לגלול פוסטים באינסטגרם, וכשהרמתי את מבטי אל עבר הלוח נחרדתי.
״יש מבחן?״ שאלתי מופתעת, כאשר ראיתי שעל הלוח רשומה רשימת נושאים שלא נגמרת.
״כן, ביום שני״ דניאל אמר ונאנחתי. עוד נכשל לאוסף.
״את לא מעתיקה את החומר?״ הוא שאל בפליאה לאחר שסיים להעתיק את החומר לדף שתלש ממחברת ספירלה רנדומלית.
YOU ARE READING
לאחות את השברים
Romance״אולי את חושבת שאנחנו שני הפכים, אבל את אפילו לא מבינה כמה אנחנו דומים. שנינו מזויפים, אנחנו בסך הכל דמות שבנינו כדי להתמודד עם הכאב שלנו ולהכחיש את המציאות״
