לאחות את השברים

פרק 15

לא ידעתי אם להגיד לדניאל שלום או שלא, אם לומר לו שלום או לא? לא דיברנו מאז אותו היום שהוא גילה שאני הילדה שהוא התעלל בה בחטיבה.

עברו כבר כמה שבועות מאז ודאגתי להתחמק ממנו בכל הזדמנות שניתנה לי. הוא כיבד את הבקשה שלי שיתרחק ממני ולא ניסה ליצור איתי קשר, הוא היה חסר אונים בדיוק כמוני ולא ידע איך להתנהג אחרי הגילוי על עברי.

הוא הביט בי עם העיניים הירוקות במבט לא ברור ועמוק, מבט שבלבל אותי לגמרי. ידעתי שעומד הרבה מאחורי המבט שלו ושיש לו עוד הרבה מה לומר לי, אבל פחדתי להתעמת איתו שוב.

״היי״ אמרתי לו בקצרה לאחר מספר רגעים שהבטנו זה בזו ושתקנו. החלטתי להפיג את המבוכה, כמו שכבר אמרתי לו בפעם האחרונה שדיברנו אנחנו לא יכולים להתחמק אחד מהשניה לנצח אם אנחנו באותה החבורה אז עדיף לגרום למצב להיות פחות מביך.

״היי״ הוא החזיר בקצרה, בקושי יכולתי לשמוע אותו עקב המוזיקה הרועשת שנוגנה ברמקול של שני.
״מה קורה?״ הוא שאל.

״רגיל. מה איתך?״ שאלתי.
״גם״ הוא אמר. הינו כל כך מרוחקים, והבנתי שהקשר שנבנה ביננו לפני שדניאל גילה מי אני נהרס לגמרי. כלום לא יוכל לחזור להיות כמו שהיה לפני זה.

————

״בואו אמת או חובה!״ שני צעקה בהתלהבות מוגזמת. כולנו כבר שתינו והינו שיכורים מאוד, וחלק גם עישנו פייסלים והיו מסטולים לגמרי.
״מה אנחנו בכיתה ד׳?״ שלו גיחך.

״נו תזרמו איתי!״ שני אמרה בילדותיות ואילצה את כולם לשבת במעגל, היא יותר מידי שיכורה. אף אחד לא התנגד, כולנו הינו שיכורים לא פחות ממנה. היא הניחה במרכז המעגל את אחד מבקבוקי הוודקה הריקים וסובבה אותו.

הפיה של הבקבוק הצביע לכיוון של מאי והצד השני הצביע לכיוון של שלו.
״אמת או חובה?״ מאי שאלה.
״חובה״ שלו אמר.

״תשלח הודעה לאקסית שלך ותכתוב לה שאתה מתגעגע אליה״ מאי אמרה.
״למה את מתנהגת כמו בת זונה?״ הוא שאל וכולם צחקו.
״אל תתבכיין, חובה זאת חובה״ היא אמרה.

״יש לך מזל שאני חולה עלייך״ הוא אמר ועשה את החובה שהיא הטילה עליו.
לאחר עוד כמה תורות שני סובבה שוב את הבקבוק, והפיה שלו הצביעה לכיוון של רותם והצד השני שלו הצביע לכיוון שלי.

״אמת או חובה?״ היא שאלה.
״אמת״ אמרתי בביטחון. רותם שונאת אותי, לא רציתי לקחת סיכון ולעשות אחת מהחובות שהפסיכופטית הזאת מסוגלת לתת לי.

״האם הקשר שלי ושל דניאל מפריע לך?״ רותם שאלה והבטתי בה מופתעת. תמיד ידעתי שרותם חושבת שאני מקנאה בקשר של ושל דניאל, אבל זאת הפעם הראשונה שהיא שואלת אותי את זה בישירות.

״רותם...״ דניאל, שישב לידה, נעץ בה מבט מזהיר.
״שאלתי שאלה, שתענה״ היא אמרה בתמימות מזויפת. האלכהול הוציא ממנה את מה שרצתה לשאול אותי באמת, אם היא לא היתה כל כך שיכורה היא בחיים לא היתה שואלת את זה.