Fake love?💔

Fake love?|11

הלכתי ברחבי הקיבוץ,חוקר אותו.
אני כבר חודש פה אבל עדיין לא ראיתי פה הכל,אני בטוח שיש מקומות שלא הגעתי אליהם,ואני אדם סקרן.
הרגליים שלי הוליכו אותי ואיכשהו הגעתי לגג של בניין.
התיישבתי,רואה את השמש שוקעת לאט לאט ואת הירח והכוכבים שתופסים את המקום שלה.
חיבקתי את עצמי כשרוח קרה התחילה לנשוב,אני שונא את החודשים של המעבר והייתי לבוש רק בבגדים קצרים.
״היי בלונדי!״ קרא לי קול וקפצתי,מסתכל לכל הצדדים בבהלה
״כאן למטה!״ צעק הקול שוב,וראיתי את לוקאס עומד מתחת למנורות,עיניו מודאגות ו-
רגע מה? הוא דואג לי..?
״מה אתה עושה שם?״ שאל אותי,קולו מודאג ״יודע מה? חכה,אני עולה אלייך״
גופי התעורר בשניה ונעמדתי,כמעט נופל מהמהירות.
״חכה! אני יורד אליך!״ צעקתי לו,לחוץ.
הוא לא הקשיב,רק נכנס לתוך הבניין ועלה.
נאנחתי,הוא פשוט בנאדם מציק.
התיישבתי שוב,ממשיך לצפות בנוף מולי,כשהרגשתי שג׳קט מונח עליי וזוג ידיים מושכות אותי מהקצה של הגג.
״אתה לא שפוי..אתה קפוא..!״ קרא בדאגה,מנסה לחמם אותי עם גופו ״מה לעזאזל ניסית לעשות?״
״כ-כלום״ מלמלתי,יוצא מהקיפאון ״ואני בסדר״
״הצלחת לעבוד על אחים שלך,אבל עליי זה לא יעבוד״ אמר,מבטו נעוץ בי והתפתלתי במקומי.
״מה אתה רוצה ממני? למה אתה ככ דואג לי? לעזאזל,מאז שהגעתי ל-״ השתתקתי כשהוא נישק אותי,עיניי נפתחות בבהלה.הוא חייך לנשיקה ובסוף התנתק.
״מה לעזאזל..?״ שאלתי, עצבני.
הוא נאנח ״אתה לא יכול לסתום לפעמים? למה אתה חייב להרוס את הרגע?״ שאל והסמקתי,שמח שהוא לא יכול לראות.
״אני דואג לך כי....״ התחיל,מרים את סנטרי ומחבר את מבטינו.
״כי?״
״אנ-״ הוא אמר,נקטע על ידי צעקה מלמטה,שבמקרה הייתה שייכת לאחים שלי.
״תומאס!״ קרא קאי,מפריע ללוק ״מה אתה לעזאזל עושה שם?״
״א-אני יורד!״ קראתי,רץ למטה בלי לחכות ללוקאס.
קאי הביט בי בדאגה כשירדתי,אני בוכה בלי לדעת אפילו למה.
מהתרגשות? אבל על מה..?
שהתנשקנו?
כמעט נפלתי מהמחשבה על זה כשקאי תפס אותי עם ידיו,מחבק אותי ומלמל דברים לא מובנים.
הוא היה גבוה ממני בראש וחצי לפחות, ושרירים התחילו לכסות את ידו.
נראיתי כמו גמד לידו, זה היה מביך.
שמעתי את צעדיו של לוק,ולא העזתי לצאת מהחיבוק של קאי, מובך ממה שקרה למעלה.
״לוקאס..!״ קראה אנה,מופתעת ״היית גם למעלה?״
הוא לא ענה אז ניחשתי שפשוט הנהנן.
״מה עשיתם שם למעלה?״ חקרה בל, קולה חושד.
״כלום. הוא ישב על הקצה ופחדתי שרצה להתאבד בטעות אז עליתי לעזור לו ולהרגיע אותו״ אמר ושמעתי את אנה ובל מלמלות דברים כמו ׳אתה כזה נסיך׳ ׳תודה שהצלת את אח שלנו׳ וכל מיני.
״בכיף. תמיד פה לעזור״ ענה,קולו היה זחוח.
״לעזאזל איתך״ סיננתי בעצבנות, עדיין מובך ליישר את מבטי.
״אמרת משהו?״ שאל בהתגרות,שלחתי לו מבט כועס.
התחלתי להתקדם,בורח מהם.
אבל לצערי הצעדים שלי היו קטנים לעומת שלהם ככה שהם צמצמו את הפער במהירות.
הם המשיכו לדבר על דברים שלא עניינו אותי בכלל וכשהגענו הביתה ברחתי במהירות לחדר,נכנס מתחת לשמיכה ונרדם.

״תומי! הולכים לאכול,אתה בא?״ קרא פאפא מלמטה
״כן,רק שניה!״ צעקתי בחזרה
החלפתי את הפיג׳מה במהירות לטרנינג נוח, נועל נעליים ורץ למטה,רואה מולי את פאפא ומייק.
הם חייכו,עומדים מחובקים.
אה,הזכרתי כבר שהם התחילו לצאת..?
״איפה כולם?״
״כבר יצאו עם לוקאס,חיכינו לך״
״אה״ מלמלתי,מאוכזב.
״קרה משהו?״
״לא הכל טוב״
התחלנו ללכת,יוצאים מהבית אל עבר חדר האוכל.
פאפא ומייק דיברו על דברים לא מעניינים ואני רק הלכתי עם ראש מושפל.
כשהגענו לקחתי אוכל,מתיישב לאכול לבד בשולחן.
סקרתי את חדר האוכל
כמה מבוגרים ישבו ביחד לאכול,ילדים קטנים ישבו ושיחקו,קבוצה של ילדים ישבו ושיחקו במשהו בטלפון
ו...לוקאס ואחותי מתנשקים.
הרגשתי את הדמעות עולות לעיניי.
זה כאב לי.
החזרתי את המגש,עם כל האוכל שלא נגעתי בו שזה היה כמעט הכל. התיאבון הלך לי.
רצתי שוב,לא יודע לאן,רק רוצה להתרחק מהמפלצת לוקאס ששיגעה לי את הלב.
~~~~~~~~~~~~
והו פרק ארוך מהרגיל כי אני במצב רוח ממש טוב😍
הייתם רוצים עוד פרקים ארוכים כאלו?🤪
*יש סיכוי שלא יעלה פרק ביום שישי,אם לא יעלה אני אעלה אותו במוצש*
עלה בתאריך: 22.01.2020