Fake love?💔

Fake love?|22+23

מצטערת שלא עלו אתמול עוד שתי פרקים,לא הספקתי מרוב כל הדברים שהיו לי לזכור לאותו יום🥺
ובגלל שלא עלו הפרקים אתמול,הנה פרקים 22+23
~~~~~~~~~~~~~
מסתבר שצדקתי,פרקתי את הכתף.
הרופא לחץ לי על הכתף,מנסה להחזיר את העצם למקום בעוד שאני בוכה ולוחץ לאבא חזק על היד והוא זורק לי משפטים מעודדים מידי פעם.
״אתה גיבור תומי,רק עוד קצת. קדימה אתה גיבור״ אמר אבא,מחייך אליי ומסמן לי ללחוץ על ידו.
נשמע קליק מהכתף שלי והתכווצתי בכאב,שומע את אנחת ההקלה של הרופא ״החזרנו את העצם למקום,אבל היא עדיין שבורה. אתה צריך גבס ומתלה ליד כדי לא לאמץ אותה יותר מידי. שום פעילות גופנית לזמן הקרוב״
הנהנתי,עדיין מכווץ.
הכאבים היו חזקים מידי כדי שאוכל לסבול אותם,לא יכולתי לזוז ונשארתי עם אותה התנוחה גם שעתיים אחרכך,כשאני ואבא כבר חזרנו הביתה.
״אתה רוצה שנביא לך משהו לאכול? לא אכלת מהבוקר״ שאל מייקל בדאגה,מחבק את מותנו של אבא שישב לידי בספה.
״אני לא רעב״ מלמלתי
אבא פתאום קפץ,מבהיל אותנו ״אני יודע מה אתה רוצה!״
הסתכלנו עליו בבלבול כשרץ החוצה, לא טורח לסגור את הדלת אחריו. מייקל הניד בראשו,צוחק וקם לסגור את הדלת.
״אתה רוצה שאביא לך משהו?״ שאל בדאגה
הנהנתי.
״מה?״
״אמ....״
״תדבר איתי״
״אפשר....חיבוק...?״ פלטתי,לחיי מתחממות במבוכה מהשטות שפלטתי כרגע מפי ״א-אני..סליח-סליחה את-״
והוא משך אותי לחיבוק,נזהר על היד שלי.
״שלו-״ שמענו את הדלת נפתחת והרמנו את מבטנו,רואים את אבא מחייך ורץ לחיבוק גם הוא.
״אתה פשוט קנאי״ מלמל מייקל,צוחק ודוחף אותו.
״רוצה לראות שאני אוכיח לך שגם אתה?״
״נראה אותך״ התגרה בו מייקל
אבא רץ שוב לדלת ורק אז שמתי לב שגם לוקאס עומד שם.
אבא חיבק אותו, לוקאס פלט ציוץ מבוהל והסתכל על אבא שלי במבט מבולבל.
״אבא..!״ אמרתי,מובך מהשטויות שאבא שלי עושה,הוא ככ ילדותי לפעמים ותמיד עושה לי פדיחות.
מייקל הניד בראשו,צוחק וקם להפריד בניהם,כשחיוך ניצחון עולה על פניו של אבא.
״ניצחתי! עכשיו אתה חייב לי המ...״ קרא אבא בהתלהבות, מתנתק מהחיבוק עם לוקאס והשתקק כשמייקל נישק אותו.
״הי! קחו לכם חדר!״ קראתי
אבא ניסה להתנתק מהנשיקה ולהגיד משהו אבא מייקל משך אותו שוב לנשיקה. אבא פלט קריאת כעס ומייקל חייך.
משכתי את לוקאס משם, לא רוצה לראות את הזוג הדביק הזה ועלינו לחדר ״זוג דביקים!״ קראתי מהמדרגות,צוחק.
הגענו לחדר שלי והתיישבנו, התנשפתי מהריצה לחדר ושיפשתי את פניי עם ידי הבריאה,מנסה לנגב את הזיעה שהצטברה בפניי.
לוקאס בהה בי, מחייך.
״מה?״
״אתה חמוד״ אמר,גורם לחיי להתחמם שוב. לעזאזל,למה כולם אוהבים להביך אותי?
שתקתי, מנסה להסתיר את פניי המובכות עם השמיכה,נזהר על היד המגובסת שלי.
״אני יכול לכתוב לך משהו על הגבס?״ שאל פתאום, והרמתי את ראשי אליו,יוצא מהמחבוא הבטוח שלי.
״אמ,כן. בטח,למה לא?״
הוא קם,לוקח מהספריה שלי טוש ופותח אותו,מתיישב לידי. הוא התיישב קרוב מידי,הרגשתי את חום גופו על שלי והלב שלי פעם בחוזקה בכלוב שלו.
הוא התכופף לעבר היד, מתחיל לכתוב עליה בזהירות תוך כדי שניסה לא להזיז אותה בכלל.
שיערו דיגדג את ידי וגרם לצמרמורת קטנה לעבור בגופי.
הוא הפסיק לכתוב לרגע, חיוך מתגרה על פניו ״קר לך?״
״ל-לא, אני בסדר״ אמרתי והוא הניד בראשו,ממשיך לכתוב.
אחרי שלא הפסיק כמה דקות צפצוף של ייאוש נפלט מפי
״כמה אתה כותב?״ התלוננתי
״סיימתי״ החזיר, סוגר את הטוש ומרים את ראשו אליי.
מתוך כל הרבע שעה הזאת שהוא כתב על הגבס נכתבו רק שלוש מילים,עם משמעות ענקית בשבילי.
׳אני אוהב אותך׳
~~~~~~~~~
אוווו😍😍
הפי וולנטיין פיפל💍
עלה בתאריך: 14.02.20