Fake love?💔

Fake love?|27

לוקאס התקשר לתומאס כמה פעמים במשך השבוע הזה,אבל כל פעם שניסה השיחה הגיעה ישר למענה הקולי.
הוא נאנח,מחשבות רעות תוקפות את מוחו.
כשניסה להתקשר לאחד מבני משפחתו של תומאס, השיחה הגיעה שוב למענה הקולי. אבל הטלפונים שלהם היו פתוחים לעומת זה של תומאס.
״לעזאזל,למה אתה לא עונה....?!״ קרא בכעס,מנסה לחייג אליו שוב וכשהגיע למענה הקולי התעצבן וזרק את הטלפון.
״לוק?״ נשמעה דפיקה על דלת חדרו והיא נפתחה כמה שניות אחרי שלא ענה.
הוא לא טרח להרים את ראשו מהכרית, גם לו כשהרגיש משקל נוסף ואת קולה המוכר של אימו ״לוקאס...מה קרה מתוקי?״
הוא שתק,לא יודע איך להסביר את הרגשות שלו.
״אתה רוצה לספר לי?״ שאלה ״לא אפגע אם לא״
״אני רוצה״ הוא אמר,קולו מעט צרוד ורועד ״אני לא יודע איך״
״תנסה,אני מקשיבה לך״ היא אמרה, מלטפת את גבו בעדינות כמו שעשתה לו בילדותו כשרצתה להרגיע אותו.
״...אני...יש ילד, תומאס, הבן של טיילר ונואה. המלכים של המחוז הצפוני,את בטוח מכירה..״ אמר,עוצר כשאימו הנהנה
״ראיתי אותו בעיתון כמה פעמים,הוא ילד יפה״ אמרה לו,הוא הנהנן,מחייך.
״בקיצור, דיברתי איתו לפני שבוע בערך בווידאו ופתאום הוא אמר שהוא צריך ללכת. אף אחד מהבני משפחה לא עונה לי. אני מפחד אימא,ודואג לו״
״לוקאס אני בטוחה שיש לו סיבה טובה שהוא לא עונה לך. יכול להיות שהוא עסוק,הוא נסיך נכון? אז...״
״הם לא גרים בארמון אימא, נואה והילדים עברו לגור בקיבוץ שאני גרתי בו״
״הו, נכון. ההורים התגרשו. ילדים מסכנים״
״אני דואג לו אימא״ אמר לוקאס ״משהו קרה שם. אני חייב לבדוק את זה..איכשהו״
אימא שלו נראתה מתחבטת בעצמה, חושבת על משהו ״תארוז כמה דברים שתוכל. אתה טס לשם מחר לבדוק מה קורה״
הוא חייך,קופץ כמו ילד קטן ״תודה תודה תודה!״
היא צחקה ״אבל רק לשבוע לוקאס. אחרי זה אתה חוזר הביתה ומתחיל את המחויבויות שלך״
״ברור!״ קרא,מתרגש ״רגע....״
״מה?״
״את יכולה לעזור לי לארוז?״ הוא אמר,מחייך חיוך מתוק וחנפן לעבר אימו.
״איזה ילד הבאתי..״ מלמלה לעצמה,חובטת קלות בגבו.
הוא צחק, מתחיל להתקדם לעבר הארון שלו ולהוציא משם בגדים ״כמה חולצות לקחת? ומכנסיים...?״
״אמ, במצב שלך כמה שיותר״
״במצב שלי? איזה מצב?״
אימו התחמקה מתשובה ״תיקח בערך...את כל המדף הזה״
״כל החולצות במדף?״ שאל,מרים גבה
״אתה מחליף כל חמש שניות בגדים,עדיף שתיקח כמה שיותר״ אמרה אימו,מצחקקת.
״הי! אני לא!״
״בכלל לא. עובדה שרוב הכביסה היא שלך״ אמרה אימו,הפעם היא מרימה גבה.
״כי...יש לי הרבה אימונים״ תירץ
״אימונים? מתי בדיוק התאמנת שם?״
״תתפלאי!״ אמר,מתחמק מתשובה
״לוקאס,אני מכירה אותך מגיל אפס. אל תעבוד עלי מתוקי״
״עבדתי שם,הזעתי״
״אתה? עובד? במה?״
״ב....״
״ב...?״
״בשדה!״
אימו גילגלה את עיניו, צוחקת על התשובה שבנה שלף.
״לוקאס,זה לא אמין״
״אל תאמיני!״ מלמל בייאוש,ממשיך לזרוק למיטה בגדים ואימו מסדרת אותם במזוודה.
״מתי תלמד לקפל?״
״אמ,נבר?״ שאל-אמר לוקאס,מגחך (נבר-never)
״בנים...״ מלמלה, מיואשת מבנה.
רק אחרי שעתיים הם סיימו,אימו איחלה לו בהצלחה והוא נשכב במיטה,נרדם במחשבות על מה שיהיה מחר.
~~~~~~~~~~~
איכשהו העומס בבית ספר ירד בהרבה למרות שחזרו המבחנים,אני חושבת שאנחנו בקושי נלמד בחודשים הקרובים ככה שיהיה לי מלא זמן לכתובב😍
עלה בתאריך: 01.03.20