35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן

7

פיטר פארקר היה רק ילד רגיל בן 15. הלך לבית ספר כל יום, בילה המון עם החבר הכי טוב שלו, אה כן, והוא גם בילה את סופי השבוע שלו במגדל הנוקמים עם דמות האב שלו טוני וכל שאר הנוקמים!

הוא היה פיטר פארקר ביום וספיידרמן בלילה. טוני סטארק היה היחיד שידע על הזהות הסודית שלו, והוא תכנן לגלות לשאר הנוקמים בקרוב, אבל לא כרגע.

היום היה שבת אז פיטר יכל לבלות את כל היום שלו עם כמה מהנוקמים בזמן שטוני לא היה. 

קלינט, סאם ובאקי היו במגדל בזמן שכל השאר היו במשימה. פיטר אהב לבלות איתם ולא יכל לחכות להגיע ולתכנן כמה מתיחות בשביל האחרים כשהם יחזרו.

הוא נכנס למעלית. "ברוך הבא פיטר. שאודיע לכולם על הגעתך?" הוא שמע את הקול של פריידיי.

"כן. תודה פריי"

הוא הסתכל על המספרים של הקומות עולים באיטיות. אחרי בערך דקה הדלתות נפתחו והוא יצא ממנה בשמחה. ברגע שהוא יצא חוש העכביש שלו דגדג והוא מיד התכופף והתחמק מבלון מים שנזרק לעברו.

הוא הסתכל לאיפה שהכדור נזרק ממנו, וקלינט עמד שם המום.

"איך התחמקת מזה?! אני אף פעם לא מפספס!" אמר. פיטר לא ידע מה לענות, הוא מיד ניסה לחשוב על תירוץ.

"אממ.. רפלקסים מהירים?"

"אלה חתיכת רפלקסים ילד" הוא אמר ונאנח.

"ברוך הבא פיט!" סאם צעק ורץ במסדרון.

"היי פיטר!" באקי אמר מאחוריו.

"היי. יש לי כמה שיעורי בית לעשות אוקיי?" פיטר שאל-אמר. קלינט נאנח כמו שילדים בני 5 נאנחים וסאם שילב ידיים.

"אתה חייב?" באקי שאל. פיטר גלגל עיניים.

"כן, אני חייב. אולי תתבגרו?"

הוא הסתובב ללכת לחדר שלו, אבל חוש העכביש שלו דגדג שוב. הוא התכופף בזמן שעוד בלון מים נזרק לעבר ראשו.

"אתה צוחק עליי?!" קלינט אמר.

פיטר צחק. "אתה מאבד את זה איש זקן"

"אני אנקום בך על זה!" צעק לו.

"אתה חייב להפסיק לפספס קודם!" צעק בחזרה וסגר את דלת חדרו.

"איך פספסת ככה? אתה אף פעם לא מפספס" סאם שאל.

"אני לא יודע, אולי אני באמת מאבד את זה" אמר והשפיל את מבטו.

"נו באמת קלינט אולי זה פשוט יום לא טוב?" באקי אמר.

לא היה להם שום מושג על החוש השישי של פיטר, ופיטר היה יותר משמח שהם לא ידעו. הוא לא רצה שהם יגלו על הזהות הסודית שלו בקרוב.

~~~~~~~~~~

פיטר הכין שיעורים במתמטיקה, כימיה ואנגלית למשך בערך שעה, עד שלפתע הוא התחיל להרגיש מוזר. זה היה כאילו האיברים שלו 'רטטו' והוא לא ידע למה.