35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן

15

אזהרת טריגר לכל הפרק בערך (כן הוא הולך להיות קשה חיחיחי) אז אם תיאורי דם וכו' עושים לכם רע, פשוט אל תקראו. למי שכן מחליט לקרוא, תהנו מהפרק (:

בדרך כלל בימי רביעי בבוקר פיטר היה בבית הספר. אבל היום, הוא היה על אוטובוס עם נבחרת הדקאתלון בדרך לתחרות. טוב, לפחות חלק ממנה.

על האוטובוס עלו פיטר פארקר, מישל ג'ונס, נד לידס ופלאש תומפסון. שאר חברי הנבחרת נאלצו להצטרף מאוחר יותר מאחר והיה להם מבחן שלא יכלו לדחות. זה לא כזה שינה בהתחשב בעובדה שהשלושה שנסעו הם השלושה הכי חכמים בנבחרת... ופלאש.

הנסיעה הייתה נורמלית למדיי. אמ ג'יי קראה ספר, נד שיחק בטלפון, ופלאש זרק לפיטר הערות, בלי לשים לב שהוא בכלל עם אוזניות. "אוקיי לוזרים, בואו נתאמן קצת" אמ ג'יי אמרה לפתע וכולם הפסיקו את מה שהם עשו והוציאו את הפעמונים שלהם.

"אוקיי, אז איך נקרא האוויר שעוטף את כדור הארץ?" אמ ג'יי שאלה מכרטיסיות שבידה.

פיטר לחץ על הפעמון שלו. "אטמוספירה"

"נכון. שאלה הבאה"

השאלון נמשך בערך עשרים דקות עד שלפתע, פיטר הרגיש את חוש העכביש שלו מדגדג.

"כולם, תתכופפו!" הוא צעק ולמרבה הפלא, כולם עשו כדבריו. כולם חוץ מהנהג.

וואן שחור וגדול התנגש בצד השמאלי של האוטובוס וריסק את כולו, מה שגרם לפיטר ונד, שישבו באותו צד, לעוף אל אמ ג'יי ופלאש. היה להם מזל שהוואן התנגש בחלק הקדמי של האוטובוס ולא באחורי שבו ישבו, אחרת הם היו מתים.

פיטר נפגע חזק בראשו אבל לא נתן לעצמו לאבד הכרה. הוא הסתכל אל חבריו וראה שכולם מעולפים. הוא התחיל להילחץ כשראה חמישה גברים לבושים בשחור ועוטים מסיכות סקי נכנסים לאוטובוס.

אחד מהם הלך לנהג שהיה מעולף על ההגה ומראשו נזל דם. הוא הרים את ידו ושלח את אצבעו אל אחד מורידיו. אין דופק. הוא מת במקום. פיטר הרגיש צביטה בלב על שהוא לא הצליח לעזור לו, אבל הוא ידע שאין שום דבר שהוא יכל לעשות.

הוא החליט לשבור את החלון ולהשתמש בקורים שלו כדי לקחת את השאר ולברוח, אבל חזר בו מהחלטתו כשארבעת הגברים האחרים התקדמו אליהם. הוא סגר את עיניו והעמיד פנים שגם הוא מעולף, ואז שמע לחשושים.

"ניסיון יפה ילד" שמע לאחר כמה שניות של שקט ומיד הרגיש כאב חזק בעורפו, ולא הרגיש יותר כלום.

~~~~~~~~~

כשהוא התעורר, הוא הרגיש מאוד מטושטש. הוא ניסה לשפשף את עיניו, אבל הידיים שלו היו קשורות מאחוריו בחבלים. הוא ללא ספק יכל לשבור אותם בעזרת כוחותיו, אבל לא רצה להסתכן בכך שיגלו את זהותו הסודית. הוא נזכר במה שקרה, אבל ניסה להישאר כמה שיותר רגוע.