יכול להיות שיהיו בפרק טיפה תיאורי דם, לא יותר מדי אבל חשבתי שעדיף שאני אגיד. תהיה אזהרה לפני פסקאות שיש בהן תאורים כאלה:)
שנה חדשה. אירוע שנחגג ע"י כמעט כל תרבות בעולם. לא תמיד באותו לילה, אבל בשביל רוב אמריקה הוא נחגג ב31 בדצמבר, ומביא איתו אחדות בכל העולם. וכמו ברוב החברות הגדולות, האירוע הזה הוא אחד מהמסיבות והחגיגות הגדולות ביותר גם בשביל תעשיות סטארק. כל כך גדולות שהן מדוברות במאות ערוצי חדשות ואתרי רכילות. כולם רוצים להגיע אליהן, אבל רק אנשים שנבחרו ע"י טוני סטארק בעצמו יכולים, ובעבר זה היה אומר המון בלונדיניות גבוהות. אבל הוא השתנה מאז, ולראשונה קטין הורשה להגיע. פיטר פארקר, או יותר נכון ספיידרמן השכונתי הנחמד.
פיטר שמח מאוד שהוא קיבל את ההזדמנות להגיע למסיבה הזאת, וכשהוא לבש את החליפה שטוני סידר לו ללבוש, הוא לא הצליח להוריד את החיוך מהפנים. החליפה הייתה בצבע כחול כהה עד כמעט שחור, עם חולצה לבנה ארוכה מתחת ועניבה שתאמה את הכחול.
הוא ירד לחדר המסיבה ומיד חיפש את טוני. הוא מצא אותו עומד עם כמה אנשים בחליפות ושמלות מפוארות, היה נראה שהם מאוד ניסו לזכות בתשומת ליבו, אבל ברגע שהוא ראה את פיטר הוא דחף אותם הצידה והלך אליו.
"מה קורה? אתה אוהב את העיצוב?" אמר והפנה אותו לאיך שהחדר היה מקושט.
היו קישוטים של שחור, לבן וזהב עם קצת אדום כמובן בגלל הקטע של טוני עם 'אני הוא איירון מן' כאילו שכל העולם לא יודע מזה.
"תודה מר סטארק הוא מדהים ותודה שהזמנת אותי לכאן" פיטר אמר. על פניו של טוני בצבץ חיוך קטן.
"תרגיש בבית ילד" אמר וחזר לקבוצה של האנשים שדיבר איתם קודם.
הוא הלך לבר המשקאות וביקש מהברמן להביא לו מיץ תפוזים. הוא היה רק בן 15, הוא לא יכל להרשות לעצמו לשתות. הוא שתה את המיץ מהכוס, ולפתע כל החדר התחיל להסתובב. הוא היה משוכנע שזה בגלל הצפיפות בחדר או הריח של האלכוהול, אז הוא יצא החוצה כדי לשאוף אוויר. הדבר הבא שהוא זוכר במעורפל זה שהוא נגרר לתוך מכונית, ואז מתעורר קשור לכיסא באיזה חדר. מעולה.
"מר פארקר... תענוג גדול לפגוש אותך סוף סוף. יש לנו כאן כמה בדיקות שהיינו רוצים לבצע כדי לגלות למה ה- DNA שלך כל כך תואם את הקשר עם ה- DNA של העכביש. אתה יכול למחוק את ההבעה ההמומה מהפרצוף שלך. לא אכפת לנו מה- DNA שלך. הופקינסון, תחזיק אותו" ובכך האורות נכבו וקולות מקדחה מילאו את אוזניו של פיטר.
23:40
לטוני נמאס מכל האנשים האלה שמקיפים אותו. הם נהיו שיכורים יותר ויותר מרגע לרגע והוא לא אהב את זה. הוא החליט שלא לשתות בגלל הנוכחות של פיטר במסיבה, אבל כשהוא חשב על זה, הוא באמת לא ראה את פיטר לאחרונה. הוא התקשר אליו כמה פעמים, אבל השיחה הגיעה לתא קולי בכל פעם. אולי הוא בשירותים, או בחוץ, הריח פה באמת לא נעים. הוא בטח יחזור בקרוב, טוני חשב.
אחרי בערך עשר דקות פיטר נזרק מאותה מכונית שהוא נגרר אליה מלכתחילה, ונאמר לו לחזור למסיבה.
הוא מיד הלך לשירותים ואחרי שהוא ווידא שאין שם אף אחד הוא הוריד את הג'קט שלו. (תדלגו על הפסקה הזאת אם אתם רוצים) הוא הסתכל במראה וירדו לו דמעות. כל החולצה הלבנה שלו הייתה מוכתמת בדם. חלק מהכתמים היו כהים יותר ואפילו קצת שחורים, וכשהוא לקח מגבון כדי לנקות אותם גל של כאב תקף את גופו. פיטר ניגב את הדמעות מפניו, לבש בחזרה את הג'קט והלך למסיבה. יש לו מזל שהג'קט בצבע כהה.
הוא נכנס לחדר וטוני מיד הגיע אליו. "איפה היית כמעט 12- הכל בסדר ילד? אתה לא נראה כל כך טוב" טוני שאל כשראה אותו.
(אפשר לדלג אם רוצים) הוא ללא ספק היה צריך עזרה. החתכים היו מאוד עמוקים, הוא איבד דם ולא הייתה לו דרך לחטא אותם בעצמו מבלי להירתע מהכאב.
"כן, כן אני בסדר" אמר לבסוף.
הפרק יצא קצר יותר משחשבתי. חוזרים ללימודים ביום שלישי! מה אתם חושבים על זה? לי יש רגשות מעורבים. מצד אחד אני ממש מתגעגעת לחברים שלי ויש מורה אחת שאני חולה עליה, מצד שני יש לי חרא של בית ספר וחרא מורים וממש לא באלי לחזור. נו טוב, כך או כך אין לי ממש מה לעשות בעניין😇
אשכרה הפרק האחרון שאני אעלה לפני שחוזרים ללימודים (שפרובבלי אומר שאני אעלה בתדירות נמוכה יותר, תלוי)
תהנו מהימים האחרונים של חופש הביטוי😫😹
YOU ARE READING
35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן
Fanfictionהוא לרגע אחד לא הרגיש כלום. הגוף שלו היה רפוי לגמרי והוא ראה שחור. פיטר היה בטוח שהוא מת, ולמען האמת הוא אהב את ההרגשה הזאת. ספיידרמן הוא הגיבור האהוב עלי, והסיפור שלו הוא שלא משנה לאן הוא יברח, הוא תמיד ימצא את עצמו מסתכן שוב. אז הנה. אזהרת טריגר❗...
