אני מרגישה כאילו הפרק הזה די יבש כי לא היה לי ככ רעיון אז פשוט זרמתי עם עצמי, בכל מקרה תהנו
בואו כולנו נדמיין שפיטר קיבל את ההצעה של טוני להצטרף לאוונג'רס בסוף הוקו.
אישה ששולטת באור? זה יהיה קל, פיטר חשב לעצמו בזמן שנדנד את דרכו לבנק.
"היא נמצאת במרחק 2 רחובות ממך, אנדרוס. אנחנו בדרך אלייך. אל תעשה כלום עד הסימן שלי" פיטר שמע את טוני דרך האוזנייה שלו.
"אוקיי מר סטארק" הוא ענה. גם אם זה לא נראה ככה, זה שפיטר הקשיב למה שטוני אמר לו לעשות לא אומר שהוא לא הטיל בכך ספק. לחכות לסימן? באמת? כל האנשים בבנק יכולים למות עד שיגיע הסימן. אבל לאיירון מן יש כבר הרבה ניסיון בעניין הזה, מה ספיידי יודע כבר? הוא חשב לעצמו עד שלפתע הוא תצפת את אותה אישה שטוני דיבר עליה נכנסת לבנק.
"טוני... תמהר כבר.." הוא לחש לעצמו. אם הם לא יגיעו לכאן בקרוב, האישה יכולה לפגוע במישהו.
הוא שמע כמה צעקות שמגיעות מתוך הבנק. לעזאזל עם ההוראות של קאפ וטוני. לעזאזל עם התכנית. אנשים חפים מפשע עמדו להיפגע אם הוא ימשיך לחכות לסימן של טוני. פיטר לא יכל לתת לאנשים אחרים להיפגע, ואם הוא לא יוכל לצאת למשימה הבאה בגלל שלא הקשיב להוראות? הוא יוכל לחיות עם זה.
הוא רץ אל תוך הבנק. אישה שעמדה בקרבת מקום הסתכלה עליו עם פחד בפניה. "נוקם! תעזור לנו בבקשה!" היא צעקה עם תקווה בקולה.
פיטר הרגיש מוחמא. האישה הזאת היא הראשונה שקראה לו 'נוקם'. הוא באמת הרגיש טוב עם עצמו בפעם הראשונה מזה זמן רב.
הוא סרק את החדר וראה את האישה. "שכחת את הקוד הסודי? תני לי לעזור לך עם זה" אמר וירה קור לעברה. היא שלחה הבזק אור שקרע את הקור.
"העכביש השכונתי הנחמד ששמעתי עליו, עכשיו תגיד לי, למה הגעת עד כאן אם ידעת שתפסיד?" היא שאלה אותו בקול מאיים ובחיוך ערמומי.
"דבר ראשון, אני כבר לא ספיידרמן השכונתי הנחמד, אני נוקם עכשיו. דבר שני, אני חושב שכדאי שתשאלי את עצמך את אותה שאלה במקום לשאול אותי"
בדיוק אז, הוקאיי, איירון מן ובלאק ווידו נכנסו לבנק.
"מה אמרתי לך על לחכות לסימן ממני?!" טוני שאל בטון די כועס.
"היי, אני מצטער אבל אזרחים חפים מפשע היו יכולים להיפגע. לא יכולתי פשוט-"
"תיזהר!" נטשה צעקה אבל זה היה מאוחר מדי.
פיטר הסתובב לכיוון האישה ששלחה אליו מכת אור שפגעה לו בפנים. היא הייתה כל כך חזקה שספיידי עף לצד השני של החדר. הדברים האחרונים שהוא ראה ושמע היו מבטים מבולבלים וצעקות של אנשים מפוחדים.
~~~~~~~~~~
"אתם חושבים שהוא פצוע?"
"לא נראה ככה. חוץ מזה, הוא מחלים מהר. כמה שריטות וחבורות לא יפריעו לו"
"היי, נראה לי שהוא מתעורר"
"אם הילד הזה פשוט היה מציית להוראות-"
"ששש!"
פיטר התעורר ושמע קולות. הוא זיהה אותם ככמה מהנוקמים. איפה שהוא לא היה, זה היה חשוך. הוא שפשף את עיניו ופתח אותן. למה אני לא מצליח לפתוח את העיניים? הכל היה עדיין חשוך.
"ילד? אתה חי? הפגיעה הזאת נראתה די קשה" מישהו שהוא ניחש שהיה טוני אמר.
"אני אהיה בסדר" אמר כשניסה לשבת וכל גופו כאב. הוא עדיין ניסה לפתוח את העיניים.
"אתה בסדר? למה אתה ממשיך למצמץ ככה?" קול שהוא ניחש שהיה של קלינט אמר.
"מה?" פיטר שאל בבלבול. "אני לא ממצמץ. אני בכלל לא יכול לפתוח את העיניים, הכל חשוך"
"חשוך?" הקול של נאט אמר "אבל בהיר כאן".
פיטר נד בראשו "אני לא יכול לראות כלום" הוא אמר בטון מודאג.
"אני לא רואה"
YOU ARE READING
35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן
Fanficהוא לרגע אחד לא הרגיש כלום. הגוף שלו היה רפוי לגמרי והוא ראה שחור. פיטר היה בטוח שהוא מת, ולמען האמת הוא אהב את ההרגשה הזאת. ספיידרמן הוא הגיבור האהוב עלי, והסיפור שלו הוא שלא משנה לאן הוא יברח, הוא תמיד ימצא את עצמו מסתכן שוב. אז הנה. אזהרת טריגר❗...
