35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן

10

קאפ משמאלך!" סטיב התחמק אחרי האזהרה של קלינט. מיד לאחר מכן האגרוף של החייזר התרסק בדיוק איפה שסטיב עמד לפני כן.

איכשהו שער מאסגארד נפתח בטעות (*שיעול* לוקי *שיעול*) וחייזר ענק הגיח ממנו לכדור הארץ. הנוקמים נלחמו בחייזר הענק ברחובות מנהטן.

"תור כמה זמן יקח עד שתפתח את השער הזה?!" נטשה צעקה.

"כמעט" ת'ור צעק בחזרה "תסיחו את דעתו רק לעוד קצת"

"תכוונו לפה והעיניים. נראה שאלה נקודות התורפה שלו" ברוס אמר.

"מר סטארק, לקחתי את התושבים שנשארו למקום בטוח" פיטר התנדנד לתוך הביניין שעמדו בו.

"עבודה יפה ילד"

"השער נפתח!" שמעו סוף סוף מת'ור. מיידית שער גדול נפתח בשמיים והחייזר ריחף ויצא דרכו. אבל לצערם, הזנב של החייזר פגע באחד הבניינים בדרכו אל השער, ובמקרה זה היה הביניין שבו עמדו.

"החוצה כולם! מהר!" סאם צעק וכולם מיהרו אל היציאה בזמן שהביניין התרסק, אבל לא כולם הספיקו.

פיטר ידע שהוא לא יספיק לצאת בזמן.
הביניין התרסק ופיטר היה מוכן לתפוס אותו עם ידיו. ברגע שזה קרה צצו בעיניו פלאשבקים מאותה תקרית עם הנשר.

המקום היה חשוך לגמרי ואי אפשר היה לראות כמעט כלום.

פיטר היה בטוח שהוא נמצא שם לבד עד ששמע כמה שיעולים. "מי שם?" שאל וקולו הדהד בהריסות.

השיעולים נשמעו חזקים יותר. "ילד.." שמע בינהם.

"מר סטארק?" שאל ופתאום ראה דמות שחורה זוחלת לעברו אך עדיין לא ראה את פניו. "אתה בסדר?"

"לא, אני מתאמן להלוויה שלי"

"אני מקווה שאני מוזמ-" אמר ואיבד לרגע את האחיזה. הוא פלט צווחת כאב וחזר להחזיק את התקרה שהתרסקה.

טוני לא ידע עד אז באיזה מצב פיטר היה, הוא היה בטוח שהתקרה נתפסה במשהו ולכן לא נפלה עליהם עדיין. הוא התקרב אל פיטר והרים את הראש, והזדעזע.

"פיטר, אתה מחזיק את התקרה"

"לא שמתי לב.." ניסה לצחוק אבל כשל בכך אחרי שכמה אבנים הדרדרו והקשו עליו.

"פיט, תברח. אני אשאר" טוני אמר והשתעל בכבדות.

"אתה בקושי יכול לעמוד, אני יכול לעשות את זה" אמר. "מר סטארק?" שאל כשלא שמע תשובה. הוא הפנה את מבטו למטה אל טוני וראה אותו שוכב ועיניו עצומות.

"טוני!" פיטר צעק אבל השתתק כשהאבנים התחילו לרעוד במקצת.

פיטר הרגיש את הלחץ בחזהו מתגבר ומתגבר. "אוקיי, אוקיי." הוא לחש לעצמו בניסיון להרגיעו "עוד מעט יבואו כל השאר לחלץ אותנו" המשיך והתחיל להתנשם בכבדות "הם יטפלו במר סטארק והכל יהיה בסדר" וכך הלחץ ירד.

הנשימות שלו נהפכו לכבדות יותר ויותר כשנראה שהעומס על כתפיו נהיה גדול יותר. "אני לא יכול לנשום" אמר כשהבין שזה בגלל המסיכה שהייתה עדיין עליו. "מי המפגר שחשב שזה רעיון טוב לתת לי לנשום דרך ספנדקס" אוי, מר סטארק חשב שזה רעיון טוב לתת לי לנשום דרך ספנדקס, חשב ונזכר כמה מתלהב הוא היה כשראה את החליפה הזאת בפעם הראשונה.

הם בכלל מנסים לחלץ אותנו? פיטר חשב לעצמו לאחר זמן, אולי חצי שעה. אולי הם חושבים שמצאנו עוד דרך החוצה? אולי הם חושבים שאנחנו אבודים, שאין סיכוי להציל אותנו יותר? אולי הם חושבים שאנחנו מתים? הוא הרגיש את הלחץ בחזהו שוב מתגבר. לפתע ראייתו נעשתה מטושטשת, אבל הוא לא היה בטוח אם אלה הדמעות שנזלו במורד לחייו, או כאב הראש שנהיה לו בעקבות המשקל הכבד של התקרה. אם ת'ור או מר רוג'רס היו כאן, הם היו מחזיקים את זה בלי בעיה, חשב לעצמו והרגיש שהוא מאכזב את עצמו, מאכזב את טוני, מאכזב את כולם.

אני לא אצליח להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, הוא הבין בזמן שהרגיש כאילו כתפיו נתלשות ממקומן. "מה אם מישהו היה מת הערב? סיפור אחר נכון? כי זה באחריותך" הוא נזכר באותו היום שבו המעבורת התפצלה לשניים, בלי איירון מן זה היה יכול להגמר הרבה יותר גרוע "ואם אתה היית מת, הייתי מרגיש שזה באחריותי. אני לא צריך את זה על המצפון שלי" הוא הסתכל למטה אל טוני.

"קדימה פיטר" אמר לעצמו כשנזכר בפעם האחרונה שנפל עליו בניין. "אם אתה כלום בלי החליפה, אז היא לא צריכה להיות בבעלותך" נזכר בציטוט ההוא שגרם לו להרים מעליו את הריסות הבניין "קדימה ספיידרמן" עודד את עצמו.

לפתע הוא ראה נקודת אור שבצבצה בין האבנים. נוצר חור בקיר שנפל ואור השמש נכנס פנימה. פיטר הסתנוור בהתחלה אבל בעיקר שמח שהסיוט הזה סוף סוף נגמר. "תודה לאל" לחש לעצמו.

הנוקמים נכנסו פנימה, ומיהרו להושיט עזרה לפיטר. קלינט ניגש לטוני והרים אותו.

"אתה בסדר פיט?" קאפ שאל כשהתכונן לקחת עליו את המשקל.

"אני יכול לעשות את זה כל היום" פיטר ענה והשתעל. קאפ חייך ולקח עליו את המשקל ביחד עם תור. פיטר הרגיש הקלה עצומה אך לפתע כל עולמו חשך והוא התמוטט על הרצפה. סאם ונטשה מיהרו להרים אותו והוציאו אותו החוצה. ברוס כבר חיכה להם במטוס.

פיטר התעורר כשהוא שומע צפצופים. הוא הרגיש כאילו כל השרירים בגופו אמרו לו ביי ביי, ולמען האמת הוא נהנה מההרגשה הזאת. הוא הרגיש כל כך שליו, ולא רצה שזה יגמר, אי פעם.

הוא פתח את עיניו לאט לאט והאור סינוור אותו. הוא הסתכל לימינו וראה את טוני, גם כן שוכב על מיטה, מסתכל עליו ומחייך.

"אמ.. מר סטארק?"

ההבעה שלו השתנתה בבת אחת והיה נראה שקפץ ממקומו בבהלה. "ילד, אתה ער"

"לא, אני ישן עם עיניים פתוחות" מה נסגר עם הסרקסטיות שלי היום, הוא חשב וצחק לעצמו. טוני הסתכל עליו במבט גאה.

"איפה כולם? הם בסדר נכון?" פיטר שאל בהתעניינות.

"פיטר אני יכול להגיד לך משהו?" טוני שאל לאח שתיקה של כמה שניות. "אתה יודע שאתה עושה מעל ומעבר בשביל אחרים, אפילו אם זה לא מרגיש ככה."

"אני לא יכו-"

"ולפעמים, אתה צריך לעשות משהו גם בשביל עצמך"

תודה על 400 קוראים!