35 דרכים כמעט להרוג את ספיידרמן

1

אני קצת אסביר על איך זה יהיה, חלק מהסיפורים לא קשורים לmcu, הם יהיו יותר דמויות מהקומיקס שלא הביאו לסרטים, אבל יהיה סטארקר (אבא ובן כמובן איכס זוג איכס איכס) ודמויות שנמצאות בmcu.

ואני מצטערת מראש, אני ממש לא טובה בתיאורים.
תהנו:)

על פיטר עבר יום ארוך.

הוא התעורר ב6:30 כדי להתארגן לבית ספר, למרות שהוא נשאר ער כמעט כל הלילה לעצור שוד בנק ועוד כל מני שהוא היה רגיל לעשות.

לאחר מכן הוא הגיע לבית הספר רק בשביל להתמודד עם הירידות של פלאש. העובדה שפיטר היה כל כך עייף שכמעט נרדם באמצע שיעור מתמטיקה וכמעט קיבל ריתוק לא עזרה לו. הוא שרד את שאר יום הלימודים די בסדר, וקיווה להגיע הביתה, לסיים את שיעורי הבית שלו, ולהשלים קצת שעות שינה.

טוב, פיטר גילה ששינה הייתה הבעיה הכי קטנה שלו. הוא כמעט הגיע הביתה, כשהוא שמע קול של זכוכית נשברת, ולאחר כמה שניות נשמעה אזעקה. "מעולה. בדיוק מה שאני צריך עכשיו. עוד שוד". הוא רץ אל הסמטה הקרובה אליו, לבש את החליפה שלו והגיע אל מקום השוד בעזרת הקורים שלו. זאת הייתה חנות תכשיטים. הוא נכנס לחנות בשקט והתחבא מאחורי שולחן לידו מבלי שהשודדים הבחינו בו.

הוא שמע ארבעה אנשים מדברים. "ששש!" הוא שמע קול אחד "אתה רוצה שמישהו ישמע אותנו?".

"מה זה משנה אם מישהו ישמע אותנו? כבר הפעלנו את האזעקה הודות לטמטום שלכם" קול אחר אמר בטון עצבני.

ספיידי עמד על הרגליים שלו "היי!" הוא פנה אליהם, תשומת ליבם פנתה אליו. "תהיו נחמדים אחד לשני!" ספיידי אמר "זה לא יפה לקרוא לשותפים שלך בשמות!". אוקיי לא שורת הפתיחה הכי טובה שלו, אבל להגנתו, הוא היה סופר עייף.

ארבעת השודדים עמדו שם מופתעים, אבל אחד מהם יצא מהשוק. "היי, זה הג'וק הזה מהאינטרנט" ג'וק? באמת? נו טוב, בכל מקרה הוא היה עייף מדי בשביל זה, מה שלא מתאים לו בכלל.

השודדים התחילו להכות אותו, והוא בתגובה החזיר להם. הוא הדביק שלושה מהשודדים לקיר עם הקורים שלו. המשטרה כבר תטפל בהם.

"רגע אחד, לא היו ארבעה מכם?" הוא שאל ובאותו רגע שמע קול של ירייה ומיד לאחר מכן הרגיש כאב חד בגב.

בדרך כלל הוא היה מצליח להתחמק מכדורים, אבל עייפות תמיד הייתה משהו שערער את החושים שלו. הוא היה צריך לקחת את זה בחשבון.

הוא ניסה לעמוד יציב כשהכאב חלחל לו לתוך הגוף, אך במהרה מצא את עצמו מתרסק על הרצפה.

השודד שירה בספיידי הלך לכיוונו, בזווית שבה ספיידי יכל לראות אותו. היד שהחזיקה את האקדח נראתה רועדת במקצת, אבל האיש התעשת והסתלק מהזירה, משאיר את ספיידרמן שם, למות.

הראייה של ספיידי הייתה מטושטשת, והוא לא הרגיש את רוב הגוף שלו, אבל דבר אחד הוא ידע. שהוא צריך למצוא דרך לצאת משם, ומהר. הוא השתמש בכל טיפת הכוח שנשארה לו כדי לעמוד, והתחיל להתקדם ליציאה מהחנות, כשהוא משאיר אחריו שלוליות של דם. הכאב היה כל כך חזק, הוא לא היה בטוח שהוא יוכל לשרוד את הלילה. נכון, הכוחות שלו הקנו לו התאוששות מהירה מפציעות כאלה וחושים שלאנשים רגילים אין בדרך כלל, אבל איך הוא אמור להוציא כדור מהגב שלו? הוא לא בדיוק יכול ללכת לבית חולים ולהסתכן בזה שיגלו מי הוא.

פיטר היה כל כך עסוק במחשבות על מה לעזאזל הוא עומד לעשות עכשיו, שהוא שכח שהוא לובש את החליפה המיוחדת שמר סטארק הכין בשבילו. מה שאומר שיש לו את קרן. וואו, פיטר הרגיש כל כך טיפש שהוא לא חשב עליה קודם.

"ה- היי, קרן?" פיטר מלמל.

"כן, פיטר?" קרן ענתה. "תרצה שאתריע למר סטארק על המצב הרפואי שלך?"

פיטר לא רצה שטוני ידע על זה. הוא שנא להפגין חולשה לפניו.. לפני איירון מן. הוא רצה שטוני ידע שהוא יכול להיות גיבור על, וזה כולל פציעות... אבל פיטר היה זקוק נואשות לעזרה רפואית, ומר סטארק היה האדם היחיד שהוא חשב שיכל לעשות את זה.

"ב- בבקשה תעשי את זה" ענה לקרן לבסוף, כשהוא נלחם בגוף שלו שרוצה להתמוטט.

רגע של שקט. "אוקיי פיטר, מר סטארק קיבל התרעה, הוא בדרך" קרן אמרה.

"יופי. תודה קרן" פיטר אמר.

הוא הסתכל למעלה לשמיים הכחולים וראה מן נקודה שחורה שהולכת וגדלה. יכול להיות שזה מר סטארק? הוא לא יכל לדעת. הראייה שלו נהייתה יותר ויותר מטושטשת, ולפני שהוא שם לב, הוא התמוטט.

פיטר התעורר בחדר שהוא לא מכיר. הגב שלו עדיין כאב, אבל הכאב היה הרבה יותר נסבל.

פיטר התבונן בחדר. הדבר הראשון שהוא שם לב אליו זה שהחדר נראה כמו חדר אורחים של מישהו. מישהו שיש לו המון כסף.

הוא הסתכל על עצמו. הוא לא לבש את החליפה והמסיכה שלו, מה שהלחיץ אותו. מאוד. הוא קיווה שאיירון מן זה מי שהציל אותו, ולא מישהו שהוא לא מכיר. מאוד קיווה.

מישהו פתח את הדלת ונכנס לחדר. "אתה באמת צריך להזהר יותר ילד. הירייה הזאת כמעט לקחה אותך"

פיטר הכיר את הקול הזה יותר מדי טוב. "מ- מר סטארק?" הוא שאל.

טוני הנהן. "אני חושב שהכי טוב זה שלא תגיע לבית ספר היום ותנוח, אתה לא החלמת עדיין. יש לך מזל שהגעתי לשם בזמן או.." הוא נאנח.

הלב של פיטר פעם בחוזקה. "היום? זאת אומרת שהייתי בחוץ כל הלילה? אבל מה דודה מיי תחשוב?! היא לא יודעת שאני ספיידרמן! ואני לא יכול להפסיד בית ספר!".

טוני גיחך. "אל תדאג ילד. הכל בשליטה. גם הדודה הלוהטת שלך וגם הבית ספר חושבים שהיה לך משהו שקשור להתמחות שלך"

"אבל-"

"בלי אבל. אתה צריך לנוח, ואני לא נותן לך ללכת עד שאתה 100% בריא"

פיטר נאנח. "בסדר".

טוני נאנח אנחת רווחה, ויצא מהחדר.

פיטר בהה בתקרה לדקה, אבל נרדם במהרה. טוני צדק, הוא עדיין לא החלים לגמרי, והיה צריך להשלים שעות שינה. הוא היה צריך מנוחה כדי שספיידרמן יחיה בשביל להילחם בפשע, לפחות לעוד יום אחד.