שחמט

פרק 8

״הגענו״ הודעתי למיה כשהגענו לפארק הקבוע שאנחנו עושות בו פיקניקים. החנתי את המכונית השחורה שלי בזריזות לקחתי את הסל מהמושב האחורי ויצאתי עם מיה. התקדמנו בדשא מחפשות מקום שקט שנוכל לשבת בו, תוך כמה דקות מצאנו, הפארק לא היה עמוס הפעם, תמיד זה היה לוקח לנו יותר מרבע שעה למצוא מקום לשבת בו.
״אז ספרי לי מה איתך בזמן האחרון מיה״ אמרתי לה תוך כדי שאני פורסת את השמיכה שהבאתי. ״אין כל כך מה לספר״ מיה אמרה אחרי שהתיישבנו, התחלתי לפתוח את הסל שהבאתי ולסדר לנו הכל. ״תמיד יש משהו״ אמרתי צוחקת, מיה הייתה רצינית למדי, מה שלא אופייני למיה, האופי שלה מאוד קיצוני, היא או עצובה ממש, עד דמעות מכל דבר קטן, או שמחה מאוד, ששם דבר לא יכול להזיז לה את החיוך מהפנים, אבל רצינות לא היה חלק מהדברים שיש במיה. ״קייט אני צריכה לספר לך משהו אבל את לא יכולה לספר לאף אחד״ מיה אמרה והמשיכה בפרצוף הרציני שלה, ״ברור מיה, את יכולה לספר לי הכל תמיד, זה לא ייצא ממני״ אמרתי לה, ביני לבין מיה אין סודות ואף פעם לא היו, אני לא מבינה מאיפה בא החוסר ביטחון בלספר לי משהו, ״קייט אני רצינית, גם לא לג׳ון וג׳ייסון״ מיה אמרה לי שוב, פרצופה היה רציני אך מתחנן בו זמנית, מיה היא היחידה שקשורה לשלושתינו, אין לה העדפה לאף אחד, והיא לא מחוברת למישהו יותר ולמישהו פחות, שלושתינו יודעים כמעט הכל עליה, אין משהו שאחד יודע והשני לא, כי היא פשוט לא מסתירה ממנו, ״מיה יש לך את המילה שלי אל תדאגי, זה לא ייצא ממני אני מבטיחה״ אמרתי לה שוב, מדגישה לה שאם אני אומרת שזה לא ייצא ממני אז זה לא ייצא ממני.
מיה הסתכלה עליי בוחנת את פני כדי לבדוק שאני לא משקרת ואז היא החליטה לספר, ״אני חושבת שאני מאוהבת״, מיה אמרה, והחיוך הנערי שאני כל כך אוהבת עלה שוב על פניה, ״מיה זה הדבר הכל כך רציני שרצית לספר לי?״ שאלתי אותה וצחקתי תוך כדי, זה לא כזה רציני, מיה לומדת מהבית, כמו שכולנו למדנו, היא לא יכלה להתאהב במישהו מבחוץ, היא בטח התאהבה במישהו מהאירועים שאנחנו תמיד הולכים אליהם, ״קייט, זה באמת רציני״ היא אמרה והסתכלה בעיני לראות אם אני מבינה, אך לא הבנתי עד שהיא לא אמרה זאת, ״אני מאוהבת באחד מהשומרים״ היא אמרה, וכאן הבנתי למה היא כל כך לא רצתה שג׳ון וג׳ייסון ידעו, הם בחיים לא יתנו למשהו ביניהם לקרות, ואם היא סיפרה לי, כנראה שכבר קורה ביניהם משהו.