*חוזרים לנקודת מבט הרגילה של קייט*.
הסתכלתי בהלם על המחשב, הריב כבר נגמר, ג׳ייסון עדיין שוכב על הריצפה, המצלמות ממשיכות לרוץ קדימה, ואני כאן, קפואה, ג׳ון רצח את אבא?, ג׳ייסון ידע על זה כל הזמן?, למה הוא נתן לי לפתור את זה?, מה עושים עכשיו?.
ידעתי שזה יבוא ממישהו שקרוב למשפחה, אבל לא ממישהו שבתוך המשפחה, לא מאח שלי, הבכי התחלף בכעס, הרגשתי את הדם שלי בוער, פתאום נהיה לי חם, הכל הרגיש כל כך ברור, ההתנהגות המוזרה של ג׳ון היום, הכעס כל פעם שראה שאני ודמיאן קרובים, ההרחקה שלי מהבית כדי שלא אחטט בדברים.
״איך יכלתי להיות כל כך עיוורת?״ מבטי הופנה לדמיאן, דמעות של עצב התחלפו בדמעות של עצבים, ״איך, הייתי צריכה לדעת, הייתי צריכה לראות שהוא מתנהג מוזר, לשים לב יותר״ צעקתי, הרגשתי שאני משתגעת, זה יכל להיגמר ממזמן, זה יכל להיגמר בלי שג׳ייסון שוכב על ריצפה מסריחה עם חור בלב.
״אנחנו צריכים לעשות משהו דמיאן, אנחנו חייבים, צריך לנקום בג׳ון, להגן על מיה, היא בטח מזועזעת ממה שקרה לג׳ייסון, צריך להציל את ג׳ייסון דמיאן, חייב להציל אותו, הוא חייב לחיות אתה מבין אותי?״ צעקתי במין טירוף, פתאום הכל השתלט עליי, לא ידעתי כבר איך להתמודד עם הכל, לחץ מילא את חזי, הפעולה הפשוטה של הנשימה הפכה לקשה ביותר, כאילו בחיים לא עשיתי זאת, גרוני היה יבש, דמעות מילאו את עיני, זיעה קרה זרמה בכל הגוף שלי, הבטן שלי שוב מתהפכת והכל מסתחרר, אני רוצה להקיא שוב, אבל אין לי מה להקיא, אני תופסת בגרוני, מנסה להכריח את עצמי לנשום בפעולה הזאת, לפני שאני שמה לה אני כבר על הריצפה, ידיים תופסות אותי, אבל אני לא מצליחה לראות, הכל מסתובב, מדברים אליי, אבל אני לא מצליחה לשמוע, הכל נשמע כמו הד רחוק, כאילו אני מתחת למים, הפאניקה ממשיכה להשתלט על גופי, אני כבר לא נושמת, אני נחנקת הידיים שלי שתפסו בגרון עוזבות אותו ומשתוללת באוויר בשיגעון, ואז משהו עוצר אותן, ואני מרגישה שפתיים מוכרות מתנגשות בפי, וכמו קסם הכל מסתדר, הבחילה עוברת, אני כבר לא מסוחררת, אני לא מרגישה צמרמורות וזיעה, אני שומעת הכל, מודעת למה שהולך סביבי, ומתחילה לנשום מהאף.
השפתיים המוכרות מתנתקות ממני, פנים שעד עכשיו לא הודתי שאני אוהבת בוחנות אותי בדאגה, ״את בסדר?״ הוא אומר את צמד המילים האלה בדאגה כל כך גדולה, אני מהנהנת במהירות, מסדירה את הנשימה שלי שמקדום כמעט ואבדה לגמרי, ומושכת אותו מעורפו שוב לנשיקה עמוקה ומתוקה, ובאותה שניה כל הדאגות, המחשבות, הכעסים, האכזבות, התוכניות, הכל עוזב את ראשי, ואני מתמקדת בבן אדם אחד, שהפך להיות הבן אדם הכי חשוב לי וקרוב אליי ביותר, אני מתמקדת בדמיאן דיוויס, וביני לבין עצמי מודה, שאני אוהבת אותו.
-
כל הפרק הזה היה שווה את זה שהיא מודה בינה לבין עצמה שהיא אוהב את דמיאן, מודה שנפלטה לי איזה צרחה קטנה של אושר ואני מקווה שהשכנים לא חושבים שאני משוגעת.
הבנתם את ההדדיות שהיא נישקה אותו בשביל להוציא אותו מההלם לפני כמה פרקים ועכשיו זה הפוך נכון?
מה קייט שלנו תעשה עכשיו?.
האם היא תמיד את הנקמה שלה למרות שהרוצח הוא אחיה?.
אני אשמח שתשתפו אותי בדעה שלכם. אם אהבתם את הפרק? לא אהבתם? מה הייתם מוסיפים? מורידים? משנים?.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️.
עכשיו תעזרו לי לעכל את זה שמחר פרק אחרון ומחרתיים אפילוג ואני נפרדת מהסיפור הזה🥺
YOU ARE READING
שחמט
Actionמה גורם לבחורה בת 22 לשנות את חייה?. קייט סמית׳ היא בחורה שיש לה כל מה שהייתם רוצים, כסף, אחים טובים ואבא אוהב. אז איך מקרה אחד משנה הכל?. - ״אז אני מבין שאת קייט, הילדה של אבא, הוא תמיד היה מדבר עלייך, הוא היה קשור אלייך, בכל זאת בת אחרי התאומים״ ה...
