״מישהו בבית?״ צעקתי כשפתחתי את דלת הבית שגרתי בו עד לא מזמן, עבר יום מאז שסיפרתי את התוכנית שלי לדמיאן ובשעת בוקר מוקדמת הוא כבר העיר אותי וכמעט לקח אותי למכונית עם פיג׳מה, והנה עכשיו אנחנו כאן, בבית של אבא שלי שהפך לבית של אחים שלי.
שכחתי כמה הבית שלנו שונה מהבית של דמיאן, הבית הלבן שאמור לסמל, שלווה הוא הכל חוץ משליו, זו רק הצגה כלפי חוץ, מבפנים הכל רועש, גם אם לא שומעים, אולי יותר נכון להגיד סוער. לעומת הבית של דמיאן שצבעיו כהים ורובם שחורים, צבע שמסמל את האופל, החשכה, הלילה, חיבור לרשע והיעלמות, אך הוא גם מייצג חוכמה, אלגנטיות, עוצמה, רשמיות, מסתורין, מנהיגות, ואם כל התיאור צבע הזה לא הספיק לכם, הוא מסמל גם את המוות והעולם תחתון. אף פעם לא חשבתי כמה הצבע הזה מייצג את דמיאן ובו זמנית לא מייצג אותו בכלל, הבית השחור שלו לעומת הבית הלבן שלנו השרה עליי יותר רוגע ושלווה, עם כל הריבים שלנו תמיד הייתה לי בו הרגשה טובה.
את כל המחשבות האלו קטע החיבוק של מיה, כל החוסר שלא הורגש בבית של דמיאן הציף אותי והבנתי כמה התגעגעתי אליה, חוץ מהנשפים לא ראיתי אותה, המחשבה שאנחנו חייבות להתחיל להיפגש יותר עברה בראשי במהירות, ועם המחשבה קירבתי אותה אליי יותר בחיבוק.
כשהתרחקנו ג׳ון וג׳ייסון כבר עמדו מולי, ג׳ון משך אותי לחיבוק וג׳ייסון נשאר אדיש, אף אחד מאיתנו לא שכח את מה שקרה בנשף, ג׳ון ומיה שלא ידעו מה קרה הסתכלו בסקרנות על זה שאפילו לא החלפנו מילה, אך בשביל לשבור את המתח שנוצר ג׳ון התחיל לדבר, הוא תמיד היה זה ששובר את הקרח, ״אז מה אתם עושים פה?״ הוא שאל, הזלזול מקולו כשהוא אמר ׳אתם׳ הורגש, אם הוא רק היה יודע שדמיאן הוא לא זה שרצח את אבא היחס היה שונה, אבל אני ודמיאן שמרנו את המידע הזה בין שנינו, כמה שפחות ידעו ככה יותר טוב, ״אסור כבר לבוא לבית שלי?״ שאלתי בחיוך, ידי הונחה על כתפה של מיה בחיבוק צדדי, היא תמיד הייתה הנמוכה מבין שתינו ואני תמיד זו שנשענה עליה, ״ברור שמותר״ מיה אמרה בהתרגשות, אך טון קולה היה נוזף כלפי ג׳ון, ידעתי שהיא הראשונה שתקפוץ כשהיא תשמע את הזלזול בקולו, היא תמיד שנאה שמזלזלים באנשים, ״בואו תשבו למה אתם עומדים״ היא הוסיפה, וכמו מארחת למופת הובילה אותנו לסלון ודאגה לנו לשתייה חמה, אני לא יודעת אם אלה העיגולים השחורים מתחת לעיניים שהסגירו אותי או שמיה מכירה אותי יותר מידי טוב בשביל לדעת שאני לא שותה משקה חם שהוא לא קפה.
ימי רביעי היו הימים שג׳ון וג׳ייסון יוצאים מהבית לסידורים שנמשכים עד הלילה, זה מתחיל בסידורים כספיים ומעבר במספר נכסים ונגמר ברציחות, אני לא יודעת איך דמיאן ידע שזה היום שהם לא יהיו בבית, או שזה סתם היה ניחוש מוצלח, אבל עם הזמן למדתי שאין דבר כזה ניחושים מוצלחים בעולם שלנו ואני לא אתפלא אם דמיאן בדק מידע על אחים שלי בלילה, אבל שעה אחרי שהגענו ג׳ון וג׳ייסון כבר יצאו, אנחנו נשארנו עם מיה, עם תוכנית שתכננתי אתמול, ומלא כוחות נפשיים מצידי כדי לשכנע את מיה לתת לי לדבר עם קונור לבד, לספר לה על התוכנית ולשכנע אותה לא לספר כל מה שאנחנו יודעים לג׳ון וג׳ייסון.
-
יותר מידי דברים בפרק אחד מה שהולך כאן.
מפגש בין כל האחים עם דמיאן.
ג׳ייסון וקייט בלי שקורה ביניהם משהו?.
ג׳ון מזלזל?.
מיה מתוקה כמו תמיד ואהבת חיי הקטנה.
אני אשמח שתשתפו אותי בדעה שלכם. אם אהבתם את הפרק? לא אהבתם? מה הייתם מוסיפים? מורידים? משנים?.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️.
שבוע טוב.
YOU ARE READING
שחמט
Actionמה גורם לבחורה בת 22 לשנות את חייה?. קייט סמית׳ היא בחורה שיש לה כל מה שהייתם רוצים, כסף, אחים טובים ואבא אוהב. אז איך מקרה אחד משנה הכל?. - ״אז אני מבין שאת קייט, הילדה של אבא, הוא תמיד היה מדבר עלייך, הוא היה קשור אלייך, בכל זאת בת אחרי התאומים״ ה...
