שחמט

פרק 24

מיה ואני מדברות בנינו בזמן שג׳ון וג׳ייסון יושבים בשקט במבט אדיש ווריד של עצבים שמתנפח בזמן שדמיאן משחיל כמה מילים בשיחה שלי עם מיה.
״קייט האוכל שלך מתקרר״ ג׳ייסון אמר בזמן שסיפרתי למיה על אחד העיצובים שלי מהשבוע שעבר, ״זה בסדר אני לא רעבה״ עניתי לא מייחסת חשיבות למילותיו יודעת שזה מעצבן אותו.
״למה שלא תתפרי את אחד העיצובים שלך?״ מיה שאלה בניסיון להימנע מהשקט הצורם ששרר בשולחן, ״אז את גם תופרת?״ דמיאן התערב והנהנתי, ״אתה צריך לראות את הבגדים שהיא תפרה!״ מיה קראה בהתרגשות, ״בהזדמנות״ דמיאן ענה לה, מיה לא ידעה מה דמיאן עשה, אם היא הייתה יודעת סביר להניח שהוא כבר לא היה בין החיים.
מלצר הגיע והרים את הצלחות של המנה הראשונה מהשולחן ונעלם במהירות אל תוך המטבח.
״קייט״ ג׳ייסון קרא גורם לי להזיז את מבטי מדלת המטבח, ״בואי איתי לקחת משהו לשתות״ הציע והנהנתי מניחה את המפית על השולחן וקמה לכיוונו.
במקום לבר ג׳ייסון לקח אותי אל הדלת האחורית של העובדים וסגר אחריו, ״מה גילית?״ שאל בישירות, בלי שיחה מקדימה, אבל לא ציפיתי למשהו אחר מג׳ייסון, ״לא גיליתי״ אמרתי בקול שקט, ״קייט יש לך משימה אחת!״ ג׳ייסון הרים קצת את קולו, ״להיכנס לבית של דמיאן דיוויס, לפתות אותו ולקחת מידע. להיכנס לבית שלו ולפתות אותו את עושה בקלות אבל את הדבר היחיד שאת באמת צריכה לעשות את לא יכולה?!״ ג׳ייסון קרא בעצבים והוריד הבולט בצוואר שלו התנפח, זה היה מוזר לראות את ג׳ייסון שתמיד אדיש להכל עצבני, אבל הנחתי שהוא לחוץ למצוא מי רצח את אבא כמו כולנו, ״אל תרים עליי את הקול שלך ג׳ייסון אני לא הבובה שלך או הזונה שלך״ אמרתי גם מרימה קצת את קולי בעצבים, ״את הולכת להוציא ממנו מידע קייט, פעם אחת בחיים שלך תהיי מועילה״ ג׳ייסון ירק בעצבים, ״דמיאן לא סומך עליי, הוא לא נותן לי לנשום ליד המשרד שלו״ אמרתי מנסה לגרום לו להבין, ״שלחתי אותך בשביל לפתות אותו, אחרי הכל זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות״ אמר ולרגע לא שלטתי בעצמי וסטרתי לו.
ג׳ייסון תפס בידיי בחוזקה והרים את ידו השניה בכוונה להכות אותי, הזזתי את פניי הצידה ועצמתי את עיניי מחכה שהכאב יגיע ויעלם, כשלא הרגשתי שום כאב, אני פותחת את עיניי ומגלה את דמיאן מחזיק את ידו של ג׳ייסון באוויר, מונע את המכה.
״אחותך בבעלותי ולך אין שום זכות לגעת בה ובטח שלא להרביץ לה״ דמיאן קרא בכעס והניח את ידו סביב מותני, מוביל אותי אל הכניסה, בדרך החוצה אנחנו עוברים ליד מיה וג׳ון אבל אני עדיין בהלם שג׳ייסון כמעט סטר לי, אף פעם לא הסתדרנו אבל אלימות אצל ג׳ייסון הייתה קו אדום, בכל שנות חיי לא נתקלתי באלימות מג׳ייסון כלפי או כלפי כל בת שכיבדה את עצמה.
אנחנו מגיעים למכונית ודמיאן עוזר לי להתיישב, חוגר אותי ולאחר מכן נכנס למושב הנהג.
הנסיעה לביתו של דמיאן עברה בדממה מוחלטת עד שהגענו, דמיאן עצר את המכונית בשביל הגישה, ״את בסדר?״ קולו של דמיאן שקט אך ברור, ״אני אמורה להיות בסדר?״ לחשתי מביטה בו מהצד, הציניות בקולי הורגשה, הייתי בחורה צינית וזה היה ידוע לכל מי שהכיר אותי, ״מה קרה שם?״ שאל מעביר את מבטו אליי, ״כלום לא קרה״ ממשיכה להביט בחלון כמו שעשיתי כל הנסיעה, ״אח שלך כמעט הכה אותך, לא הייתי קורא לזה כלום״ אמר, ״תפסיק כבר לעזאזל!״ אמרתי בעצבים והחזרתי את מבטי אליו, ״להפסיק מה?״ שאל לא מבין, ״זה הכל באשמתך״ מלמלתי בשקט אבל זה היה מספיק חזק כדי שהוא ישמע, הוא הביט בי בבלבול, ״מה באשמתי קייט תדברי ברור״ ביקש ממני, יכלתי לשמוע בקולו שהוא כבר מאבד סבלנות, ״אני יודעת מה עשית דמיאן ״, אמרתי בשקט ויבבות בכי יצאו מפי, אני חושבת שכבר הבנתם ממזמן שאני שונאת לבכות, עדיין לא הסתכלתי על דמיאן אבל אני יכולה לנחש שפרצופו היה מבולבל, כשהסתכלתי על פניו מבטו באמת היה מבולבל כפי ששיערתי, הוא סימן לי עם עיניו להמשיך, ״אני יודעת את מי רצחת״, אמרתי שוב בשקט ויבבות הבכי שלי עדיין היה הדבר היחיד שנשמע חזק בחלל מכוניתו, אני בטוחה שפרצופו הפך ממבולבל למבין יותר, ״אני יודעת שרצחת את אבא שלי״, צעקתי עליו ויבבת בכי קורעת לב יצאה מגרוני, יצאתי ממכוניתו בסערת רגשות, טורקת אחרי את הדלת וממהרת לביתו, להסתגר בחדר שהוא נתן לי, לעזאזל זה אפילו לא החדר שלי, כשהגעתי לחדר נפל לי האסימון, הרסתי הכל.
-
אני חסרת מילים לגבי הפרק הזה.
אני אתן לכם לשתף את הדעות שלכם עליו👇.