שחמט

פרק 32

אני לא זוכרת הרבה מההמשך של אותו יום מהשיחה עם דמיאן, אבל אני זוכרת שברגע שנכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה, נרדמתי, קמתי רק בבוקר למחרת, מסופקת משעות השינה שהשלמתי.
התרגשות הורגשה בבטני כשהבנתי שהיום אני ודמיאן מתחילים לעבוד ביחד כדי למצוא את מי שרצח את אבי, הפעם את הרוצח האמיתי, סוף סוף אני אקיים את שבועתי, אמצא את מי שרצח את אבי וארצח אותו בעצמי, מזה כל ההתרגשות שלי נבעה.
אפשר להגיד שאני לא הבן אדם הכי חייכן ושמח שתכירו, אבל אני חושבת שאפשר להודות שבאותו בוקר החיוך שלי יכל לגרום ליום מעונן וקודר להיראות שמשי וזוהר, אחרי האירגוני בוקר הקבועים שלי כמעט רצתי את המדרגות כדי לרדת לארוחת בוקר וללכת למשרדו של דמיאן כדי להתחיל לעבוד.
כשהגעתי לפינת אוכל, צלחת פנקייקים חיכתה לי, כאילו מישהו רצה לגרום ליום הזה להיות יותר טוב ממה שהוא, קפה ליד, ומלא מלא שוקולד וכל דבר מתוק שאתם יכולים לדמיין, הרגשתי כאילו אני חוגגת יום הולדת רק שלשם שינוי אני לא שונאת את היום הולדת שלי.
כשסיימתי לאכול את ארוחת החלומות הזאת עליתי למשרדו של דמיאן, מההתרגשות שכחתי לדפוק ופשוט נכנסתי, שום דבר בעולם לא הכין אותי למראה של דמיאן עם מכופתרת חצי פתוחה, וכפתוריה המכופתרים לא כופתרו נכון, עניבה מבולגנת ושיער שנראה כאילו הרגע קם משינה, אני יכולה להגיד לכם בוודאות שהלב שלי החסיר פעימה, כמעט השתנקתי למראה דמיאן אך עצרתי את עצמי, אמרתי את זה ואני אגיד את זה שוב, דמיאן היה הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי, ומראהו המבולגן גרם לו להיראות חתיך יותר, ״נהוג לדפוק״ דמיאן קטע את מחשבותיי עליו, שהלכו והפכו למלוכלכות יותר ויותר, אך לא הצלחתי לענות לו, עדיין ראיתי את גופו רק שהפעם קוביותיו היו מופנות לכיווני ולא גבו, ״נהנת מהנוף?״ הוא שאל בחיוך, ״לא כיפתרת את החולצה טוב״ זה המשפט היחיד שיוצא מפי, אני נוזפת בעצמי בראש על המשפט הדבילי שאמרתי, ואז נוזפת על הצעדים שאני עושה אחר כך, אני מתקרבת לדמיאן מנסה לשים על פניי את מסכת האדישות שלי, ומתחילה לפתוח את הכפתורים שלא כופתרו נכון ומסדרת אותם בסדר הנכון בזריזות, אני עוברת לעניבה וגם אותה מסדרת, ״תסדר את השיער ואתה מאורגן״ אמרתי לדמיאן ורק כשאמרתי זאת שמתי לב שהוא הסתכל על כל מעשיי בדקדקנות, כמעט כאילו ניסה ללמוד את צעדיי.
כשדמיאן מסיים לסדר את שיערו הוא פולט משפט שלא ציפיתי לו, ״תתחילי להתארגן יש לנו נשף הערב״ הוא אמר ברצינות, אני בטוחה שמרוב חוסר הבנה סימני שאלה הקיפו את ראשי, ״תביאי בגדים להחלפה אנחנו נצא משם מוקדם אנחנו צריכים לעבור באיזה מקום״ הוא מוסיף, ״איפה?״ אני סוף סוף מוצאת את קולי, ״במקום שבו הרצח קרה״, ההבנה הכתה בי, זה מתחיל.
-
אני חושבת שכולנו מתחילים לשים לב, הבלאגן מתחיל.
שוב פעם נשף?, כולנו זוכרים מה היה בנשף הקודם נכון?.
לא רק אני נמסתי שקייט סידרה לדמיאן את החולצה נכון?.
מה אתם חושבים על הפרק?, כולנו אוהבים את קייט השמחה.
מה הייתם מוסיפים לפרק?, משנים?, מה אהבתם בפרק?, מה פחות אהבתם בפרק?.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️.