לא בחרתי

פרק 4

פרק 4
. . . . . . . . . . . . .

"יונג׳י היונג לא מגיע הרבה זמן, אתה חושב שקרה משהו?"
ג׳אנגקוק שאל את טאהיונג מפוחד, וטאהיונג הסתובב במעגלים בחדר וחשב.
"אתה צודק, עבר הרבה זמן. אולי המשטרה הייתה כאן. אני חושב שכדאי שנשתמש בתוכנית ב' שיונג׳י אמר לנו"

ג׳אנגקוק עיקם את פיו וגירד את ראשו.
"יש תוכנית ב'?"
"כן. לרדת מהחלון"
"אההה, מגניב.. אבל איך עושים את זה?"
טאהיונג היה נראה יותר מהורהר ממה שהיה לפני, הוא התיישב לפתע על הרצפה.
"זה מה שאני מנסה לחשוב כל הזמן, יונג׳י לא חשב על זה שהחלון גבוה?"
"מתי הוא בכלל אמר לך לעשות את זה?"
"פשוט תחשוב כבר"
שתיהם שתקו, היה רגע למחשבה.

"היונג אני יודע איך אפשר!"
"מה? איך?"
ג׳אנגקוק התקרב לטאהיונג והתיישב לידו.

"ראיתי את זה באיזה סרט, אפשר לקחת את כל השמיכות והסדינים, ואז נקשור אותם חזק, ויהיה חבל ארוך, נקשור אותו לידית החלון ונרד למטה"
טאהיונג קם מהר מהרצפה.
"קוקי אתה כל-כך חכם, בוא נעשה את זה!
קדימה, תעזור לי להוציא את כל השמיכות והסדינים"

טאהיונג וג׳אנגקוק אספו את כל מה שהם מצאו לערמה גדולה, והתחילו לקשור קצה לקצה.
"קוקי, תקשור חזק, אחרת זה יפרם ואנחנו נמות"
ג׳אנגקוק גיחך.
"מה מצחיק?"
שאל, וכתשובה ג׳אנגקוק אימץ את שריריו בכך שקשר חזק יותר אחת מהשמיכות.
טאהיונג בלע את רוקו ובהה בשרירי הידיים של ג׳אנגקוק, והוא התחיל לצחוק.
טאהיונג ניער את ראשו והמשיך לקשור את השמיכות והמצעים.

'מה קורה לך טאה, זה ג׳אנגקוק... פאקינג ג׳אנגקוק. בסך הכל שרירי היד של ג׳אנגקוק, והוא בכלל לא עשה את זה בכוונה, והוא לא קרץ לך.. וזה לא שרירים יפים.. כל-כך יפים..וכאלה סקסיים.. זה.. לא.."
הוא ניער את ראשו ונתן לעצמו כפה.

"היונג..."
"מ-מה?"
"את-אתה נתת לעצמך כפה הרגע?"
"אני לא"
"אבל ראיתי"
"אמרתי שאני לא, אתה בטח מדמיין"
"אני בטוח שזה קרה, וגם כולך אדום"
"זה.. זה.. זה כי מאוד חם פה, וגם כי המצעים חמים"
"המצעים חמים? באמת?"
"כן.. אבל זה לא משנה, קוקי תמשיך לקשור, אנחנו צריכים לצאת מפה בקרוב"

ג׳אנגקוק משך בכתפיו וחיזק את הקשר בשלב האחרון.
"שננסה את זה עכשיו?"
"קודם צריך לבדוק שזה חזק, לך לסוף החדר ותמשוך הכי חזק שאתה יכול"
"בסדר"
ג׳אנגקוק עמד בפינה אחת וטאהיונג בשניה, ושתיהם משכו חזק.
"זה נראה מספיק חזק, תקשור לידית"
טאהיונג הלך לידית של החלון וגלגל את אחת השמיכות מסביב כמה פעמים.

"זהו, זה מוכן"
הוא ניער את ידיו שהאדימו מהמלאכה הארוכה.
"בוא נעלה על זה"
"טאה היונג..."
"מה?"
"תעלה על זה קודם, אני פוחד"
"בסדר"
טאהיונג פתח יותר את החלון והתקדם, הוא זרק את החבל שלהם עד שהגיע קרוב לקצה שתחתם.
"היונג.. אתה חושב שזה יעבוד?"
"אני בטוח.. תראה הנה, אני עולה על זה.. זה מרגיש מאוד בטוח"
טאהיונג היה מתחת לחלון וטפס חזק.

"קוקי,אתה בא?"
"כ-כן"
ג׳אנגקוק עלה על עדן החלון והוריד את אחת מרגליו, הוא עצם את עיניו בחוזקה וניסה לעצור את הרעידות שלו.
"בחייך קוקי, זה קל"
טאהיונג טפס את ידו של ג׳אנגקוק ומשך אותו קרוב אליו. ג׳אנגקוק שרך את ידיו סביב טאה והצמיד את ראשו לחזה שלו.
טאהיונג ירד שלב שלב, יד אחת שלו נעזרת ברגליו ויורדת, ויד שניה, מחבקת את ג׳אנגקוק, ומצמידה אותו אליו.

° ° °

"הוסוק, אני מצטער על הגישה שלי קודם, לא הייתי צריך להגיד לך ככה. ו..גם אני שמח לפגוש אותך סוף סוף, התגעגתי אלייך"

יונג׳י אמר בפנים מושפלות.

"זה בסדר, אחרי הכל לא קרה כלום, אבל יונג׳י.. על מה רצית לדבר?"
"הובי, תקשיב עד הסוף.. ותנסה להשאר חזק, הסיבה שלא רציתי שתחזור, זה.. ג׳ימין אמר שתיהיה יותר בטוח שם, ושאסור לך להסתובב איתנו ולסכן את עצמך. זה החלק הראשון שרציתי להבהיר.. ועכשיו, החלק השני"
"אה, כן, אני שומע"
"ג׳ימי- ג׳ימין נעלם"
הוסוק הסתכל על יונג׳י בבהלה, שם את ידו על פיו, ועל מבטו חוסר אמון.

"מה אמרת?!"
"במהלך הזמן, ניסינו להחזיר את ג׳ימין להיות בן אדם.. ומה שקרה זה.. ג׳ימין נעלם"
"אתה רציני עכשיו?"
יונג׳י נשם עמוק.
"הלוואי ולא הייתי, אבל אני רציני, וזה אמיתי"

הוסוק מצמץ כמה פעמים, כדי לעצור את מה שעמד לזלוג. הוא קם מהר מהספסל ורץ לדירה, הוא עלה במהירות במדרגות, והגיע לחדר של ג׳ימין טאהיונג וג׳אנגקוק.

"ג׳ימין! ג׳ימין! ג׳ימין?! אתה פה?!"
הוא צעק, אבל הקירות החזירו לו את קולו, בלי תשובה.
הוא התיישב על המיטה הקרובה וניענע את ראשו.
"זה לא אמיתי... זה לא קורה"

יונג׳י היושב בחוץ קם מהספסל, וניער את מכנסיו שהתאבקו. הוא הסתכל על השמיים, הם היו יפים.
לרגע טבע בהם, בהם ובמחשבות שלו,
אבל משהו אחר משך את תשומת ליבו מהם.
טאהיונג וג׳אנגקוק נתלים על חבל משמיכות ויורדים למטה, דרך החלון.

"מה שתי האדיוטים האלה עושים?!"
יונג׳י גלגל את עיניו ביאוש ורץ לחדר שלו.
"הובי, אתה פה.. לך לקחת לך משהו לאכול מהמטבח"
הוא אמר להוסוק שישב על המיטה, והתקדם לחלון.
הוסוק יצא מהחדר בשקט והוא פתח את החלון והסתכל על השניים התלויים בעזרת המצעים.

"שתיכם! מה לעזאזל אתם עושים?!"
הם הסתקלו עליו בבהלה, ונראה היה כאילו ראו רוח.
"היונג?! מה את- המשטרה לא לקחה אותך?!"
הם צעקו אליו והוא צעק חזרה
"איזה משטרה?! המשטרה לא הייתה כאן!"
טאהיונג הסתכל לרגע על ג׳אנגקוק ושאל אותו אם הוא שמע מה יונג׳י אמר.

"מה??!!!! היונג אני לא שומע אותך!"
"שכחו מזה.. שאלתי מה אתם עושים שם?!"
"זה? זה תוכנית ב'!"