לא בחרתי

פרק 10

פרק 10
. . . . . . . . . . . . . .

ככל שהזמן עובר הוא מתחיל להשתכנע שעשה טעות.

אילו היה אנושי זה היה יותר קל, אבל הוא ערפד, וחוש הריח המפותח שלו מגלה לו שיש במקום הזה כמויות עצומות של דם, וזה מעורר בו בחילה.
יונגי מחכה כבר מעל שעה ל'פגישה' שידע שמעולם לא תיהיה, הוא חיכה שמישהו יפתח את הדלת, וזה קרה.
הדלת נפתחה סוף סוף, ובחור צעיר עם שיער ארוך ועיניים בהירות נכנס לחדר, נועל אחריו את הדלת ומגיש ליונגי קצת אוכל.

"אני לא אמור להביא לך את זה, אנחנו בדרך כלל לא מחלקים לכם אוכל, אבל הם אמרו שאתה ילד טוב.."
"אני לא אוכל את זה, ואני לא ישאר ילד טוב אם לא תענה לי על כמה שאלות"
"רגע.. אני קודם, יש לי שאלות שהוראו לי לשאול אותך"
"תשאל כבר ותסיים עם זה"
"בסדר.. אז.. למה באת לכאן?"
"אני לא רוצה לענות על זה.."
"אה.. אוקיי, השאלה השנייה, אתה באמת ערפד?"
"אתה רוצה שאני יראה לך?"
"לא-לא! זה בסדר.. אני מאמין, בסדר"
"עכשיו תורי לשאול.."
"אני שומע"
"איפה פארק ג׳ימין"
"פארק ג׳ימין? אתה מתכוון לאדם הזה שהם כלאו פה כמה ימים ושחררו אותו? אני לא יודע, אבל הם אמרו לי אתמול להוציא אותו מפה, אז הוא כנראה בבית שלו"
"אתה מצפה שאני יאמין לך? למה שישחררו אותו?"
"זה בגלל שהם קיבלו מידע מוטעה שהוא ערפד, אבל למעשה הוא בן אנוש רגיל"
"אז מ-מה שאתה אומר זה שג׳ימין בן אדם.. והוא לא נמצא פה?!"
"אהה...כן, אפשר לנסח את זה ככה"
יונג׳י הסתכל עליו בחוסר אמון, זה לא קורה לו.
"אני מוכרח לצאת מפה.. איך יוצאים מפה?"
"אין דרך"
"

אמרתי לך להוציא אותי מפה!"
"אני לא יכול לעשות את זה, מצטער, אם אתה ערפד, אתה משמש עכשיו כניסוי, ואסור לי להתערב בזה, אני רק עושה מה שאומרים לי"
יונג׳י החליף את צבע עיניו, ושחרר את ניביו.
"אם אתה רוצה לצאת מפה בחיים, שחרר אותי"
"אתה כזה חמוד.. אתה מאיים עליי.. איזו חתולה, טוב, ניפגש בפעם הבאה"
יונגי עמד לקרוע לו את הצוואר אבל לורן יצא משם במהירות, ויונגי התיישב חזרה על המיטה שלו.
"אני סתם נמצא פה? הוא אמר אמת? ג׳ימין כבר לא פה? אני תקוע?"
הוא נאנח בכניע ועצם את עיניו בשביל להרגיע את הראש שלו.
"אני כזה מטומתם חסר תועלת.. ניסיתי להציל את ג׳ימין, ונתקעתי בעצמי.. לאן אני הולך מכאן?"

° ° °

"קוקי.. אתה חושב שהיונג הסתבך?"
"אני די בטוח, מתחיל לעבור הרבה זמן, אנחנו צריכים לחשוב על משהו"
שלושת הנערים כבר שעתיים יושבים דופקים את הראש שלהם הרצפה בנסיון לקבל רעיון.

"אני חושב שהברירה היחידה היא ללכת לשם"
"זה לא מסוכן מידי? אני חושב שעדיף שנבקש עזרה מהבחור שפגשנו"
"איזה בחור?"
"אנחנו פגשנו שם בחור ושאלנו אותו שאלות"
"הוא היה בעיניין של לעזור לכם?"
"בכלל לא"
"אז תשכח מזה"
הם העבירו עוד שעות בחשיבה על תוכנית,הם צריכים להוציא את ג׳ימין, ולמצוא את יונגי.
הכל מסתבך.