לא בחרתי

פרק 11

פרק 11
. . . . . . . . . . . . .

"הוסוקי? זה באמת אתה?"
הוסוק עמד המום, לא מאמין שמה שרואה אמיתי.
ג׳ימין התקרב אליו בזהירות, חושש לגלות שזה לא באמת הוא, אלה רק אשליה, כמו הרבה דברים אחרים בחייו.
הם היו במרחק קצר אחד מהשני, הוסוק יצא מההלם וחיבק אותו.
ג׳ימין התהדק להוסוק, מפחד שיברח לו, מפחד להשאר שוב לבד.
הוא בכה לתוך החיבוק והוסוק ליטף את שיערו בעדינות.
הם עמדו די הרבה זמן, וג׳ימין בכה הרבה. רגליו של הוסוק התעייפו אז הוא לקח אותו לספסל.

"ג׳ימין, מה אתה עושה כאן?"
הוא התנתק ממנו, וג׳ימין ניגב לעצמו את הדמעות.
"הובי, למה אתה מדבר עם הבחור הזה?"
הוסוק הסתכל על סוקג׳ין והצביע עליו.
"הוא? אני מבקש ממנו עזרה"
"אל תבקש ממנו עזרה"
"למה?"
"כי הוא אמר שהוא יעזור לי, ובמקום זה הוא לקח לשם"
הוסוק הסתכל על סוקג׳ין בשאלה.

"אתה עשית לו את זה?"
סוקג׳ין גמגמם, הוא עשה את זה, הוא מרושע והוא יודע.
"זה לא מה שאתה חושב.."
הוסוק מחה לג׳ימין כמה דמעות וחיבק אותו שוב.
"כמה זמן היית בחוץ?"
ג׳ימין השפיל את ראשו.
"אני לא יודע, מאז שהם הוציאו אותי משם"
"מי הוציא אותך?"
"ל-לורן אני חושב"
"וראית שם את יונגי?"
"יונגי? מה הקשר יונגי? היונג לא בבית?"
"לא.. יונגי נעלם מאתמול, וסוקג׳ין אמר שהוא נמצא שם"
"הוא באמת נמצא שם"
סוקג׳ין אמר וג׳ימין גלגל את עיניו.

"אני לא יאמין לך בכל מקרה, אל תנסה לעבוד עלי שוב"
"אני לא עובד עלייך, אני נשבע"
"הוסוק..לסמוך עליו?"
"נראה לי שהוא אומר אמת.."
"בואו נחשוב... לפני שיקרה משהו ליונגי"
ג׳ימין הנהן.
"קודם, ג׳ימיני, נראה שלא אכלת הרבה זמן, אני אקח אותך לבית, תאכל ותנוח. אתה צריך לפגוש את קוקי וטאה"
ג׳ימין קפץ מהספסל
"קוקי וטאה? הם בבית? אני כל-כך מתגעגע אליהם!"
הוסוק חייך אליו ולקח אותו משם, וסוקג׳ין התיישב על הספסל בתשישות, לפחות חלק אחד מכל זה נפתר.

°                  °                  °

"חייבת להיות דרך לצאת מכאן.. חייבת להיות"
העיניים העייפות של יונגי הקשיבו לפקודות שלו והמשיכו לחפש יציאה.
את החלון הוא ניסה לפתוח כמו פעמים, אבל הוא נעול מבחוץ וגם יש סורגים, הדלת הייתה יכול להחשב רעיון טוב יותר אילו היא לא הייתה נעולה, ולא היתה מורכבת עליה הזעקה.

עוד פתחים בחדר.. הוא לא חושב שיש, בכלל לא. אין עוד פתחים.
רגע, עוד פתחים בחדר.. חייב להיות עוד משהו.
הוא המשיך לטייל בחדר עם עיניו, מחפש כל דבר שיהיה מועיל.
השולחן, השטיח, המיטה ממול, ההזעקה, מצלמת האבטחה, המזגן, הארון, רגע, המזגן.. המזגן!
יונגי הסתכל על המזגן, הוא היה דולק, חייב להיות לו פתח בסביבה, הוא רק צריך להתרכז, איפה זה יכול להיות...
זה לא על הקיר, גם לא מתחת למזגן, זה לא בתקרה, זה מעל החלון.. החלון, יש פתח! יש פתח מעל החלון!