פרק 7
. . . . . . . . . . . .
"ג׳ימין- אני מצטער..."
סוקג׳ין נכנס לחדר של הפרופסור כשידיו רועדות.
"מה אתה עושה פה, סוקג׳ין?"
"אה.. כן.. הפרופסור זה לגבי פארק ג׳ימין"
"מה איתו? מצאת משהו לגביו?"
"למעשה.. אני יכול להביא לך אותו"
סוקג׳ין התחרט על כל מילה שהוציא מפיו, אבל הכסף דרבן אותו להסגיר את ג׳ימין בכל זאת.
"למה אתה מתכוון?"
"אני יכולה להביא לך את ג׳ימין, אני רק צריך שתחתום שהקידום שלי מובטח"
"א-אל תדאג.. אני יביא לך את המסמכים, רק תביא את פארק ג׳ימין"
סוקג׳ין הנהן וקד, הוא יצא מהחדר והתיישב מותש על הכיסא שלו.
"מה עשיתי הרגע?"
הוא ניער את ראשו ודפק את הדפים על השולחן.
"באמת הבטחתי להביא את ג׳ימין בתמורה לקידום? אני משוגע?"
הוא נאנח ועצם את עיניו, ראשו כאב כבר מהמחשבות.
"זה נכון- אני פשוט צריך מנוחה.. ג׳ימין יוכל להתמודד עם זה, הוא חזק מספיק.. זה נכון"
לא משנה כמה פעמים אמר לעצמו שהכל בסדר, הוא ידע הכי טוב.. שהוא משקר לעצמו, הוא עשה דבר נוראי.
° ° °
"מ-מה קרה כאן?"
סוקג׳ין חזר לבית שלו, וגילה אותו מסודר.
"מישהו היה פה.. הוא חיפש אותך וכשראה את הבלגאן סידר קצת"
סוקג׳ין נבהל, הוא נעל במהירות את הדלת ורץ לסלון.
"אתה אומר שמישהו היה פה? הוא ראה אותך?"
"הוא ראה אותי, אבל הוא לא זיהה אותי.. אני חושב"
"מ-מי היה פה?"
"אני לא יודע, אני לא מכיר אותו"
"תנסה לתאר לי אותו"
"אהה... היה לו שיער די ארוך, עיניים בהירות, נראה שהוא היה עשיר, היתה לו חליפת מעצבים. גם המבטא שלו.. הוא לא היה נראה לגמרי קוריאני, אני חושב שהוא מעורב"
"מעורב, עם עינים בהירות, מבטא ועשיר.. זה היה לורן?"
"לורן? אין לי מושג מי זה לורן"
"לא משנה, אם הוא לא זיהה אותך הכל בסדר"
ג׳ימין הנהן והשפיל את מבטו.
"ג׳ין, אני מצטער"
"על מה?"
"אני גורם לך לכל-כך הרבה בעיות"
סוקג׳ין חייך אליו את החיוך המרגיע שלו, שג׳ימין לא הצליח להשיב עליו.
הוא קם משם.. הוא הרגיש בושה על שג׳ימין זה שמצטער, זה אמור להיות הפוך, היום הוא עשה את אחד הדברים הכי נוראיים שעשה בחייו.
"ג׳ימין, מחר תתלווה אליי לעבודה"
"למה? קרה משהו?"
"המנהל שלי.. הוא רוצה להכיר אותך"
זה היה השקר הכי לא אמין שסוקג׳ין יכל להמציא, ולכן התפלא שג׳ימין הגיב בחיוב
הוא עדיין לא מאמין שהוא עושה לו את זה.
° ° °
"קוקי, אני והוסוק הולכים עוד מעט, תגיד לטאה כשהוא מתעורר"
יונגי אמר לג׳אנגקוק והחליף את הקפוצ'ון שלבש.
הוא התיישב על הספה, מחכה שהוסוק יחליף את בגדיו גם.
"הובי, אסור לנו לבזבז זמן, אנחנו צריכים ללכת למקום הזה"
"אני יודע, אני יודע... אבל הבגדים האלה.. הם לא שלי"
"פשוט תסתדר עם מה שיש"
הוסוק הנהן וסגר את הרוכסן במכנסיו.
YOU ARE READING
לא בחרתי
Spiritualחלק שני כשהחיים מלאים בחירות קשות, איך אפשר לדעת מה נכון ומה שגוי? . . . את החלק הראשון תמצאו בפרופיל שלי
