לא בחרתי

פרק 6

פרק 6
. . . . . . . . . . . . .

"מה מצאת?"
טאהיונג חזר על השאלה שוב, והוסוק גלגל את עיניו.
"הוא אמר שהוא מצא בן אדם שיכול לעזור לנו.. טאה. זה נהדר יונגי, אנחנו צריכים לפגוש אותו.. מי זה?
"אני לא ממש יודע, אבל בדקתי.. וזה משהו כמו מעבדה, והם עורכים חקר על ערפדים, לפי דעתי הם יוכלו לעזור לנו"
"אני בטוח.. הם בטוח יודעים משהו, איפה זה?"
"

הכתובת נמצאת פה. אנחנו ניסע לשם מחר"
"מחר?"
"כן.. עכשיו כבר מאוחר"
"אבל היונג~"

"על מה אתם מדברים?"
ג׳אנגקוק יצא מהמקלחת והתיישב בסלון.

"יונגי היונג מצא קצה חוט, אנחנו ניסע לשם מחר"
"למה רק מחר?"
"הוא אומר שהיום זה מאוחר"
"אהה.. טוב, מה זה?"
"אני לא יודע, זה לא ברור"
ג׳אנגקוק גיחך והוסוק משך בכתפיו.

"היי, הובי.."
טאהיונג השתעל באילוץ בשביל שהוסוק הסתכל עליו.

"מה?"
"איך אתה בלהכין אוכל?"
"אני.. אני די טוב"
"יופי, פשוט לקוקי כבר נמאס להכין לנו אוכל, אז ממחר אתה מכין"
קוקי שילב ידיים בכעס ודרך על טאהיונג.

"מתי אמרתי שנמאס לי?"
"לא אמרת.. אבל אנחנו יודעים. הובי, אתה מכין את האוכל וזה קבוע"
הוסוק הנהן וחייך, וג׳אנגקוק נשף בעצנות.

"אוקיי, הובי, אם אתה מכין את האוכל, אז תדע שיונג׳י אוהב מרק אצות, וטאהיונג אוהב חביתת אורז, תכין להם את זה הרבה. אני הולך לחדר"
ג׳אנגקוק הלך משם והוסוק הסתכל על יונגי וטאהיונג.

"להכין לכם את זה?"
שתיהם הנידו את ראשם לשלילה כשההבעת פניהם סולדת

°               °                °

"תרגיש בבית"
סוקג׳ין הדליק את האור בדירה הקטנה שלו, וג׳ימין נכנס ונעמד במרכז הסלון.

"תודה לך.. סון- סוקג׳ין"
"אה, אתה יכול לקרוא לי ג׳ין"
"ג׳ין? אוקיי.. תודה ג׳ין"
"אהה, כן, ג׳ימין, יש לי עבודה, תשאר כאן, אם אתה רעב יש דברים במקרר. אני מצטער שאני מצומצם כל-כך, אבל זה מה שיש לי"
"לא, זה בסדר, אני אסתדר, תודה.. ג׳ין"
"מקווה שתסתדר. אני יוצא עכשיו, ביי"
"להתראות"
ג׳ימין נופף לו וסוקג׳ין סגר את הדלת אחריו. הוא נשען עליה ביאוש.

"פארק ג׳ימין.. פארק ג׳ימין.. זה פארק ג׳ימין? מה אני עושה?! לעזאזל! למה כל השיט קורה לי!"
הוא דפק את ראשו בקיר והתיישר. חוסר מזל.

"זה חוסר מזל? אבל אולי זה לטובתי? ככה יהיה לי יותר קל להסגיר אותו, ולקבל את הקידום"-
הוא נאנח וניער את ראשו.
"ג׳ין, על מה אתה חושב- זה מרושע מידי.. אתה לא יכול לעשות לו את זה"
אחרי מחשבה ארוכה הוא הגיע למשרדים והתיישב בעמדה שלו.

'פאק.. זה כזה מייאש. מה עדיף.. מצפון נקי או קידום? מה עדיף.. מה עדיף?'
המחשבות המשיכו לטרוד אותו בכל משך היום.
מצד אחד, הוא חייב את הקידום, הוא חייב את הכסף.
הוא לא יכול להמשיך לחיות ככה.
אבל מצד שני - הוא גם לא יכול להרוס את האמון של ג׳ימין בו, הוא בסך הכל בחור מסכן שמסובך בעצמו, שאפילו לא יודע את הסיבה שהוא שונה.
להסגיר.. או לא? להרוס את האמון אבל להרוויח קידום וכסף או לדאוג לג׳ימין שהכיר לא מזמן, ולא להרוויח שום כסף או קידום.
ואפילו להסתכן, אם הבכירים יגלו שג׳ימין שוהה כבר כמעט יממה בבית שלו.. הוא אבוד, גם הוא וגם הסיכויים שלו לקבל את הקידום, או להשאר בעבודה.

"למה זה כזה קשה..? אתה צריך לבחור סוקג׳ין, ממתי לבחור זה קשה? פשוט תחליט כבר"
הוא קבר את ראשו בן ידיו ונאנח.
"פשוט.. לבחור.."

°              °               °

הבית היה צפוף וקטן, המקרר היה ריק למחצה, והרבה ניירות ומסמכים זרוקים בכל מקום.
אבל זה בהחלט עדיף מלגור ברחוב.

ג׳ימין נהנה מהמצב העכשווי שלו, והוא מחבב את סוקג׳ין שמתנהג אליו כמו אח גדול, למרות שרק אתמול נפגשו.

"איך הוא בן אדם כל-כך טוב? הוא מכניס לבית שלו בן אדם שהכיר לא לפני הרבה זמן רק בשביל לעזור לו.."
ג׳ימין משך בכתפיו וחייך, כנראה סוקג׳ין פשוט בן אדם טוב, שנולד עם לב טוב,
וג׳ימין היה בר מזל מספיק בשביל לפגוש אותו.

"חזרתי.."
סוקג׳ין בדיוק הגיע וזרק את התיק שלו בסלון.
"אהה ג׳ימין, שחכתי שאתה פה.. איך היה היום? הסתדרת?"
"הבית שלך מאוד נחמד, נהנתי לשבת פה"
"אתה אומר שרק ישבת כל היום? מה לקחת לאכול?"
"אני בסדר.. אני לא רעב"
"או, קניתי ראמיון, אתה אכלת את זה פעם?"
"אני חושב שזה נקרא שאכלתי, היה איזה חודש שאני וחברים שלי אכלנו רק את זה"
"אה חחח אז זה בטח נמאס לך"
"לא.. זה עדיף ממרק אצות"
"מרק אצות?"
"זה סתם משהו שקשור לחבר שלי"
"אני מבין.. עכשיו בוא נאכל"
הם התיישבו והתחילו לאכול.
ג׳ימין היה רעב, מאוד רעב, שכמעט טרף את האוכל, וג׳ין צחק כשראה את זה.

"אגב, אם כבר מדברים על חברים שלך, אתה יודע איך ליצור איתם קשר? אולי תמסור לי את השמות שלהם, ואני יאתר אותם בשבילך"
"באמת? אתה תעשה את זה?"
"כן.. רק אני צריך לדעת איך קוראים להם"
"אה אוקיי, זה מין יונג׳י, ג׳ון ג׳אנגקוק וקים טאהיונג"
"איך מאייתים את זה?"
"הנה, אני יכתוב לך את זה פה.. תודה ג׳ין"

ג׳ימין שירבט את השמות של חבריו על הדף וסוקג׳ין לקח את זה ממנו.
"אוקיי, אני יעבור על זה אחר כך, כדאי שתלך לישון, אתה נראה עייף"
"בסדר, אני אשן על הספא.. תודה ג׳ין"
"אין בעד מה, מחר אני הולך לאן שהוא אחרי העבודה אז כבר תיקח משהו לאכול לבד"
"קיי, לילה טוב"
"לילה טוב"

סוקג׳ין הסתכל שוב פעם על השמות שכתובים על הדף, ואז על ג׳ימין שעצם את עיניו-
ככל שהזמן עובר, הבחירה הופכת ליותר קשה.