לא בחרתי

פרק 12

פרק 12
. . . . . . . . . . . . .

טאהיונג ישב על המיטה, ג׳ונגקוק צמוד אליו, ושניהם בוהים באוויר.

"קוקי"
"מה?"
"אני יכול לישון עלייך?"
ג׳אנגקוק הסתכל עליו במבט מבוהל מעט, לא מבין, לישון עליו?

"למה אתה מתכוון?"
"אני שואל אם אני יכול להניח עלייך את הראש"
"א-אה.. בטח.. אתה יכול"
טאהיונג חייך אליו והניח את ראשו על ברכיו.

"קר לי, תחמם אותי"
"א-איך אני אמור לעשות את ז-זה?"
"אני לא יודע, תחשוב על משהו מקורי, אתה יכול לחבק אותי למשל"
חיוכו הערמומי של טאהיונג נשקף דרך עיניו של ג׳אנגקוק, והאחד בלע את רוקו והנהן.

"ב-בסדר.."
הוא התכופף וחיבק אותו, וטאהיונג ניסה לישון, מתענג על מגעו של ג׳אנגקוק.
המתח בינהם היה גבוה, והפנים של שניהם אדומות.
אבל למרות הזמן שעובר, ג׳אנגקוק לא רצה להפסיק את המגע שלו עם טאהיונג.
היה בינהם משהו, גם אם זה לא נאמר במילים.

אוליי זה בגלל הקרבה שלהם כחברים, אולי בגלל שהשניים נשארים הרבה לבד בדירה, הסיבה לא משנה, התוצאה היא שיש משהו.

ג׳אנגקוק הפסיק ללטף את שיערו של טאהיונג, וחייך אליו ברכות, הוא הניח את ראשו לידו, ועצם את עיניו.

° ° °

ג׳ימין פסע אחרי הוסוק במקום המוכר לו כל-כך, הבית שלו, המקום האחרון בו ראה את חבריו.
הוא המתין שהוסוק יסובב את המפתח ויפתח את הדלת, המתין לראות את חבריו, המתין.. אבל הזמן התגרה בו, והכל קרה לאט.

לבסוף הדלת נפתחה, לבסוף הוא היה בפנים, לבסוף הוא הלך לחדר השינה, לבסוף הוא ראה את טאהיונג וג׳אנגקוק ישנים.

ג׳ימין לא ידע אם הוא צריך להעיר אותם, אז עמד בצד והסתכל עליהם. הוא רצה לחבק אותם, לדבר איתם, אבל הם ישנים.
הוסוק נכנס לחדר והסתכל על ג׳ימין בתמיהה.
"מה אתה עושה? תעיר אותם.."
"אני צריך? אבל אולי הם לא ישנו הרבה זמן? תראה איזה שלווים הם.."
"ג׳ימין, הם יעדיפו לראות אותך מאשר את ההשליות שלהם, פשוט תעיר אותם כבר"

ג׳ימין הנהן והתקרב אליהם, הוא דפק עליהם מספר פעמים, טאהיונג התעורר ראשון.
הוא שיפשף את עיניו ומתח את ידיו, ואז ראה את ג׳ימין וקיבץ את פניו-
"אהההה? מה ג׳ימין עושה פה? זה החלום שלי? קוקיי אם אתה עובד עליי אתה מת"

ג׳ימין גיחך והתיישב על המיטה, טאהיונג ניער את ראשו ונתן לעצמו כפות, והוא התפוצץ מצחוק.

"ממתי חלומות כל-כך תלת מימדיים? זה מגניב, זה נראה כמו ג׳ימין.. כאילו הוא באמת נמצא פה"
"טאהיונגי, זה באמת אני.. פארק ג׳ימין"
"הולי שיטטט! עכשיו אני גם יכול לשמוע את הקול שלו!"
"טאה, זה ג׳ימין.. באמת ג׳ימין, לא חלום"

טאהיונג סרק אותו במהירות, ונגע בפניו בזהירות.
"אתה אומר שאתה ג׳ימין?"
"אני זה ג׳ימין"
טאהיונג הסיר את ידו מפניו, והתחיל לרעוד.
"אבל זה לא הגיוני.."
ג׳ימין חייך ומשך אותו לחיבוק

"אני יכול לחבק אותך כבר ותשתוק?!"
טאהיונג חיבק אותו חזרה, לא בטוח עדיין שהוא התעורר.
ג׳ימין בכה, לא מעצב, אבל הרבה, והרטיב את החולצה של טאהיונג.
"אוקיי, אם זאת באת המציאות.. ג׳ימין תתכונן-"
טאהיונג מחץ אותו בחיבוק שלו וג׳ימין נחנק וצחק.
"ט-טאה..! את-אתה מוחץ אותי!"

טאהיונג שיחרר ממנו את החיבוק והסתובב לג׳אנגקוק, הוא ניער אותו במהירות וחיכה שהתעורר.
ג׳אנגקוק מצמץ ברציפות, וניסה להתרגל לתאורה, אבל כאילו שטאהיונג ייתן לו.
"קוקי! קוקי! ג׳ימין פה! הוא פה! יונגי צדק! הוא נעלם..וחזר, תתעורר!"

ג׳אנגקוק הסיט את מבטו המנומנם ונעץ בג׳ימין..

"אתה אומר שזה.. היונג?"

  °               °             °

סוקג׳ין קם מהספסל והתהלך הלוך ושוב על הדשא.
"ג׳ין, מה עובר עלייך? זה לגמרי לא אתה.. הסגרת את ג׳ימין, את יונגי, עזרת להם לערוך את הניסויים על חפי פשע.. עשית את זה בשביל לקבל כסף, הקרבת אחרים בשביל עצמך.."
הוא התיישב באחת וחפן את ראשו בידיו.
הוא רצה לבכות, לשחרר, אבל הוא לא נתן לעצמו.
איו לו זכות, אסור לו.
"ג׳ימין יסלח לי מתישהו? יש איזה תירוץ שאני יכול לתת לו?"

הוא נאנח כשהבין שלא, ונשכב אחורה.
"אני אבוד, אני רשע, אני אנוכי.. אני לא קים סוקג׳ין"
לעצום את העיניים, ולדמיין שהכל בסדר, הייתה אפשרות טובה יותר מאשר להתקע במציאות ולהבין כמה נורא הוא. כמה הוא בחיים לא יוכל לתקן את הבעיות שיצר, כמה הוא מסבך את המציאות, ומסתבך בעצמו.

°                °               °

"זה היה כאן?"
רגליו הובילו אותו בדרך שבא זכר שהלך עם הוסוק.
יונגי נעצר מידי פעם ונח, הוא עייף מידי בשביל זה, עייף מאוד.

הדרך איתגרה אותו, והייתי ארוכה מתמיד, במיוחד כשהוא לא מכיר אותה טוב, וטועה בה מידי פעם.
"עוד קצת.. עוד קצת ואני יגיע הביתה.. ואז נוכל להחזיר את ג׳ימין"
הוא חשב על ג׳ימין וחש הקלה, הוא יכול להמשיך, כשהוא מחייך.
כל מה שהוא רוצה עכשיו זה לראות את ג׳ימין, לחבק אותו, להיות במגע כלשהו איתו, להביט באדם הטוב שהוא.

הוא התגעגע אליו בצורה מטורפת, הוא רצה לבכות רק כשחשב על זה שלא יראה אותו כשיגיע הביתה.
הייאוש.. הוא לא יכול להמשיך.. ג׳ימין לא מחכה לו בבית.
אבל הוא צריך להחזיר אותו.. הוא חייב לראות את ג׳ימין..
לבכות על זה לא יעזור, הוא צריך להתקדם, להתקדם... צריך לפגוש שוב את ג׳ימין.

יונגי פסע עוד צעד
"ג׳-ג׳ימין.. זה בשבילך.."