לא בחרתי

פרק 20

פרק 20
. . . . . . . . . . . . . . . .

בוקר חדש, תקווה חדשה.
ג׳ימין התעורר, והדבר הראשון שראה היו פניו של יונגי.
הוא חייך ונתן לו נשיקה קצרה במצח.
"היום הם הולכים להגיש את התביעה.. שיט, אני צריך לקום"
ג׳ימין קם במהירות מהמיטה והחליף בגדים,
בזמן שצחצח שיניים וחזר, יונגי כבר התעורר.

"היי, היונג.. הערתי אותך?"
"לא, קמתי בעצמי. איפה הובי ג׳ין ונאמג׳ון? הם צריכים כבר לצאת"
"נכון, קמתי בשביל להעיר אותם, אני הולך עכשיו"
יונגי מתח את ידיו וג׳ימין הלך משם.

"הוביייי.... תתקשר לנאמג׳ון וסוקג׳ין! אתם צריכים לזוז!"
הוסוק קם באיטיות ופתח את הווילון.
"הובי, לך לצחצח שיניים תתארגן ותתקשר אליהם"
הוא הנהן והלך למקלחת, בזמן שג׳ימין חוזר לשבת ליד יונגי.

"הוא כבר התקשר אליהם"
"יופי, אני רק מקווה שזה יעבוד"
"נאחל להם פייטינג.. הם בטוח יצליחו.. הם חייבים"
יונגי פיהק וקירב את ג׳ימין אליו.
"תן לי לישון עלייך עוד קצת, זה נחמד"
ג׳ימין הבריש את השיער שלו עם אצבעותיו הקטנות, וחיכה שירדם.

"ג׳ימין, אני לחוץ.. אני לא חושב שאני ירדם"
"ממילא בוקר, אתה רוצה שאני יכין לך משהו לאכול?"
"עדיף שלא, אתה לא יודע להכין, אני יכין לנו משהו, ואתה תעזור לי, מוסכם?"
ג׳ימין הנהן וקם ביחד עם יונג׳י למטבח.

הוסוק התקרב אליהם והסתכל על מה שהם עושים, ואז תהה לעצמו.
"איפה ג׳אנגקוק וטאהיונג?"
ג׳ימין קיבץ את עיניו, שני הפרחחים האלה..

"אני לא יודע, אני ילך לבדוק"
ג׳ימין הוריד את הסינר שלו ותלה על הכיסא.
הוא בדק בחדר שינה, ובסלון.. הם לא היו שם, יש עוד שני אפשרויות, בחוץ, או במרפסת.

הוא עלה למרפסת וראה את שניה, הוא בא לצעוק להם, אבל ראה משהו שגרם לו לעצום את העיניים ולרוץ למטה.
ג׳אנגקוק טפס את הצווארון של טאהיונג, ומשך אותו לנשיקה, הם עצמו את העיניים ושקעו בעולם שלהם.
ג׳ימין ניער את ראשו... "קוקי וטאה? אז זה מה שהם עושים כשאנחנו לא מוצאים אותם?"
הוא נאנח, לפחות זה משהו טוב.
הוא שמח בשבילם, ויחכה שיהיה להם אומץ לספר לכולם.
כל זה גרם לו להיזכר ביונגי, הוא צריך לחזור לעזור לו לבשל.

ג׳ימין ירד חזרה במדרגות, ועצר את הוסוק שעמד לעלות גם הוא.
"בוא נלך לאכול, הם אמרו שהם יבואו אחר כך-"
הוסוק נשך בכתפיו והלך חזרה לשולחן.
"אפשר להזמין לארוחה חבר?"
יונגי הניד בראשו, והוא הנהן בהבנה.
"מצטער, אבל אנחנו עדיין לא בטוחים, היום בערב.. כשלושתכם תחזרו, ותיהיה לכם תשובה ברורה, יכול להיות שתוכל להזמין אותו"
הוסוק חייך אליו וג׳ימין מזג לו אוכל לצלחת.
"אני מקווה שהכל יסתדר.. אגב, מי זה החבר הזה?"
"פגשתי אותו לפני כמה ימים, והתחברנו.. אז חשבתי להביא אותו לפה"
"הוא לא חשוד, נכון?"
"בכלל לא"
"בסדר, אז אם נחגוג היום בערב, תזמין אותו"
יונגי התיישב בשולחן והורה לג׳ימין לשבת עליו.

"אני הולך לחדר, ואז אני אתקשר לנאמג׳ון וג׳ין"
ג׳ימין עמד להגיד משהו, אבל יונגי הכניס לו אוכל לפה.
"בסדר.. תודיע לנו לפני שתצא"

הוסוק נכנס לחדר והחליף את בגדיו. הוא לחוץ, לחוץ מאוד.. זה יהיה מסובך? הם יצליחו בשלב הבא שלהם?
התראה בטלפון שלו קטעה את המחשבות שלו.

'היי, הובי.. מה דעתך להיפגש היום בערב?'
זה היה איג׳יי. הוא חייך, ורשם לו חזרה.

"רעיון טוב. אני בקרוב הולך למקום כלשהו ומכבה את הטלפון, אבל אוליי היום בערב אני חוגג עם חברים שלי, אם כן אתה מוזמן'
הוא שלח והמתין לתגובה מצידו.

'תודה. בהצלחה במקום ההוא. תעדכן אותי, אני מקווה להגיע ולהכיר את חברים שלך'
זה הרים להוסוק את המצב רוח, הוא הרבה יותר בטוח בעצמו עכשיו, הוא איחל לו בהצלחה.

°                     °                     °

יונגי טאהיונג ג׳ימין וג׳אנגקוק עמדו בצפייה, מחכים לנאמג׳ון ג׳ין והוסוק.
הם עלולים לחזור בכל רגע, ולהגיד להם את התשובה.
הרביעייה הייתה לחוצה, כל הראיות בידיים שלהם, וגם יש עד.. זה אמור ללכת בסדר בשביל תביעה, אבל דווקא הנושא הזה יכול להסתבך.
רוב המדינה גזענית כלפי ערפדים, אז יתכן שידחו אותם לפני שיגישו משהו בכלל.
ג׳אנגקוק החזיר אצבעות, אבל שיחרר אותם כששמע את הדלת נפתחת.

יונגי פתח להם, והשלושה המחייכים הלכו לסלון.
"מה אמרו לכם? זה בסדר? דחו אותכם? מה עשיתם? איך זה היה? הבאתם את ההוכחות? הגשתם הכל?"
טאהיונג לא יכל לשלות במספר שאלותיו, הוא פשוט שאל, והם לא הבינו מילה.
סוקג׳ין הוציא מעטפה מהחליפה שלו להגיד ליונגי.

נאמג׳ון גיחך והתחיל להסביר.
"התביעה התקבלה, הם אמרו שיש מספיק הוחכות בשביל לתבוע אותם, הם יעשו מאמץ ויזמנו אותם למשפט הבא בעוד חודש"
הם נשמו בהקלה והתיישבו בסלון.

"זה אומר שיש מסיבה הערב? אני יכול להזמין את חבר שלי?"
הוסוק שאל את יונגי, והוא גלגל עיניים והנהן.
"יש מסיבה, תזמין אותו.. לאן אתם רוצים ללכת?"
"אני מכיר מועדון ממש טוב, הייתי הולך לשם בעבר, אני יכול לקחת אותכם לשם"
נאמג׳ון אמר והתקדם ביחד עם סוקג׳ין לדלת.

"בסדר, ניפגש בערב, תשלחו לנו את הכתובת"
נאמג׳ון הנהן וסוקג׳ין האיץ הוא לצאת.

"רגע-"
ג׳ימין עצר אותם לפני שנעלמו, הם עמדו שם מחכים שידבר.
"תודה שניכם, בלעדיכם לא היינו מצליחים"

הם הנהנו ויצאו בחיוך.
"ניפגש בערב"