ביום למחרת גימין לא הלך לביס'.
הוא עלה לקבר אביו לבד.
זה היה יותר מדי קשה לאימו והיא החליטה להישאר בבית.
גימין הביט בקבר אביו ושתק.
הוא התיישב על הריצפה והביט בקבר.
"אבא.
אתמול הצלחתי בעבודה שעלייה סיפרתי לך לא מזמן.
עבדתי עליה קשה ומסתבר שקיבלתי פרס שני."
שתיקה. גימין המשיך.
"אתמול הלכתי סתם ברחוב כמו שאני תמיד הולך.
באתי לחצות את הכביש ומכונית נסעה לעברי ולא שמתי לב.
ואז הרגשתי יד גדולה וחמה שפשוט משכה אותי מהכביש וחיבקה אותי כדי להגן עלי.
היד הזאת הצילה אותי ובזכותה אני פה ומספר לך את זה. " גימין שתק.
ירדו לו דמעות.
הוא פשוט בכה.
"בבקשה תחזור. תחזור אלי.
אתה יודע שתמיד אתה עשית לי טוב.
תמיד הודדת אותי להצליח ולתת את כל מה שיש לי.
ועכשיו... אין מי שיתמוך בי. אף אחד לא מעודד אותי. "
גימין שתק ובכה.
גאנגקוק התרומם מקבר הוריו, הוא שמע קול בכי והלך לפי הרעש.
הוא הביט בגימין שישב על הריצפה ובכה.
"בבקשה אבא תחזור.
תחזור לעודד אותי כמו אז.
אבא.. אתה יודע שקשה לי אז למה אתה נותן לי להתמודד לבד עם זה, קשה לי לבד.
אבאא..."
גימין הרגיש ב2 ידיים גדולות שמחבקות אותו, הוא סיבב את ראושו והביט בגאנגקוק.
גימין הטמין את ראושו בחיכו של גאנגקוק ובכה.
"גימין הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך ''.
גאנגקוק אמר וליטף את ראושו הבלונדיני של גימין.
"גימין, מעכשיו אני יתמוך בך ויעודד אותך, אני לא אתן לך ליפול או שתיהיה חלש."
גימין הביט בעיניו של גאנגקוק.
גאנגקוק קיבל צמרמורת למראה עיניו של גימין.
הן היו אדומות מבכי.
גאנגקוק מיצמץ בעינייו, היה לו קשה להביט בעינייו של גימין.
ידיו ניגשה לנגב לגימין את הדמעות "גאנגקוק תבטיח לי שתמיד תשמור עלי" גאנגקוק הביט בגימין והנהן.
"תבטיח לו. שאבא שלי ישמע אותך "
גאנגקוק בלע את רוקו.
"אני מבטיח שאני אשמור על גימין, ואני תמיד יתמוך בו ויגן עליו"
גאנגקוק עצר לרגע ושתק.
"אני לא אתן לו ליפול או שהוא יהיה מושפל" גאנגקוק אמר והרקין את ראושו בפני קברו של אביו של גימין.
"אני מבטיח, ואף פעם לא אפר את ההבטחה הזאת"
גימין הביט בגאנגקוק.
גאנגקוק הגיש לגימין בקבוק מים ונתן לו לשתות.
"הכל יהיה בסדר גימין, אני מבטיח לך."
גימין הגיע הביתה.
גאנגקוק נופף לו לשלום והלך.
"תודה לך גאנגקוק, שאתה מוכן לתמוך בי ולהקשיב לי"
גימין אמר והתבונן בדמותו המתרחקת של גאנגקוק.
"גימין אני רוצה שנצא לקניות" אימו אמרה כשהבחינה בו ניכנס.
"אה-- טוב."
אימו אהבה בדרך כלל ללכת לעשות קניות, היא תמיד נהנתה מיזה.
לא תמיד היה לו כח להסתובב איתה בחנויות, אבל הפעם הוא החליט לעשות מאמץ בשבילה.
"אמא את יודעת-.."
גימין התלבט אם לשתף את אימו בהרגשה שעכשיו נימצאת לו בלב, אך הוא החליט שאולי עדיף שלא.
"מה אני יודעת?"
"שאני אוהב אותך! "
"כן גימין אני יודעת, גם אני אוהבת אותך "
גאנגקוק ניכנס הבייתה.
"שוב פעם הלכת לקבר שלהם?" אחיו הגדול של גאנגקוק שאל אותו.
"תאה לין. תסתום את הפה שלך.
אני יודע שאתה לא מכבד אותם אבל אם אתה רוצה להמשיך להיות כאן, אתה תצטרך לשמור על הפה שלך לידי.
כי אני בניגוד אלייך מכבד אותם גם אחרי מותם"
תאה לין התרומם מהספה והתקרב אל גאנגקוק
"פששיי... איזה הרצאה יפה.
מצטער אחי הקטן, אני אשתדל מעכשיו לכבד אותך ולשמור על הפה." תאה לין אמר בזילזול וחייך.
"אתה יודע שההתנהגות המגעילה שלך נוזלת מימך?, לך תתקלח לפחות יסרחון" גאנגקוק אמר וניכנס לחדר.
"גאנגקוק כדי שתתחיל לשמור על הפה שלך, כי ההתנהגות היפה שלך לא מוצאת חן בעיני " תאה לין אמר ספק לעצמו ספק לאוויר.
"גימין. בבקשה מימך תן לי לגרום להאמין בך"
גאנגקוק אמר לעצמו ושכב על המיטה בוהה בתיקרה.
"כי יש לי הרגשה שאני אוכל להאמין בך יותר מכל אדם אחר. "
גאנגקוק המשיך לבהות בתיקרה.
"אני לא יודע מה יש בך גימין אבל ניכנסת לי ללב כל כך חזק שאתה לא תצא משם בזמן הקרוב.
רק תן לי להאמין בך"
YOU ARE READING
Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.
Romanceג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
