היי. טוב אז ככה.
אני רוצה להזהיר, יותר נכון כבר הזהרתי אז אני רוצה לחזור על זה בשנית.
הספר הזה עצוב.
הוא אינו מיועד לבעלי לב חלש.
אני יודעת שיהיו כאלה שיהיה קשה להם אז אני אומרת עכשיו.
כי גם לי היה קשה.
עוד כמה דברים שאני רוצה לחדד:
*הספר הזה עצוב.
*מכיל תכנים על טבעים.
עד פה היה בסדר בסיפור, הפרקים הבאים יהיו עצובים.
לשיכולכם.
אני אקרא כל מה שיש לכם להגיד.
בין אם זה קללות, מילים לא יפות, ציפיות וכו..
אני אבין הכל.
קריאה נעימה❤.
————
"לך תשחרר אותו לבד." ג'אנגקוק אמר.
"מה?"
"הוא פגוע מימני, וכבר לא בוטח בי.
הוא בכלל לא רוצה לראות אותי.
הוא אמר לי כמה פעמים ללכת ולא לחזור.
הוא פגוע מימני היונג. תלך לבד."
"תגיד לי אתה דפוק?" ג'ין אמר וג'אנגקוק שתק.
"החבר שלך עכשיו משתחרר ואתה לא רוצה לראות אותו?"
"אני רוצה היונג. תאמין לי...
אבל אני פגעתי בו, הוא חושב שאני נטשתי אותו, שאני סתם הבטחתי.
שלא אכפת לי ממנו.
שאני לא דואג לו."
"אבל שנינו יודעים שזה לא נכון.!
שבעצם כל הזמן הזה אנחנו רק מתעסקים אם התיק הזה על מנת לשחרר אותו. "
ג'אנגקוק שתק.
"חבל שרק שנינו יודעים את זה. "
"ג'אנגקוק אתה בא איתי."
"אני לא, אני לא רוצה לשמוע שוב את ה- 'תלך מכאן'. אני לא רוצה להכאיב לו."
"אתה מכאיב לעצמך מפגר."
"היונג.!''
"מה היונג? בתחת שלי היונג.
ג'אנגקוק אני יודע שיש לך רגשות כלפיו אז למה אתה ממשיך להכאיב לעצמך?"
ג'אנגקוק חייך חייוך עצוב.
"חבל שהרגשות האלה חד צדדיים ."
"ג'אנגקוק בוא איתי. "
"אני מצטער כבר אמרתי את שלי."
"אני לא רוצה ללחוץ עלייך, אבל ג'אנגקוק אתה עושה צעד לא נכון.
טוב בוא אני אקח אותך הביתה בנתיים."
ג'אנגקוק נכנס לרכב וג'ין נהג, הוא הוריד אותו בבית והמשיך בנסיעה מהירה לכיוון בית הסוהר.
לאחר כמה דק' הוא הגיע ונכנס.
ג'ין נכנס וצעד לעבר חדרו של המפקד הראשי.
"שלום סוק ג'ין! "
ג'ין הגיש למפקד את הטופס מבית המשפט שמשחרר את פארק ג'ימין.
אבל מסתבר שהוא כבר הועדכן והנהן.
הוא שלח את הסוהר הראשי שיראה לג'ין את תאו של ג'ימין.
ג'ין הביט בסוהר ששיחרר את ג'ימין מן האזיקים, הוא כבר חיכה לראות את ג'ימין מחוץ לשערי הכלא.
בנתיים תאה לין הועדכן בחדשות המסהירות.
הוא לא יודע מה השתבש אבל ג'ימין הואשם כאדם חף מפשע והחל לתחנן את צעדיו.
הוא ידע שג'ימין יוצא עכשיו מהכלא.. וזה בלאגן גדול עכשיו.
אסור לו לתת לג'ימין לצאת מהכלא.
תאה לין חייג למספר כלשהו וחייג כעבור מס' דק'.
"אני מצטער ג'אנגקוק אבל לא השארת לי ברירה אחרת. "
תאה לין ידע שגם אם המשטרה יודעת שזה הוא, היא לא תתפוס אותו אפילו שהוא נמצא בקצה השני הוא יכול לעשות הרבה דברים, הרבה מאוד.
בנתיים הסוהר פתח לג'ימין את האזיקים והגיש לו בגדים "קח תחליף, זה יחמיא לך יותר."
ג'ימין לקח את הבגדים והחליף אותם.
הוא היה נראה יותר טוב.
ג'ימין הביט בג'ין שעמד מולו.
"היונג! מה אתה עושה פה?"
"אני רוצה שתקשיב לי."
ג'ימין הביט בו והקשיב.
"ג'אנגקוק הבטיח לך.
הוא הבטיח לך שהוא יוציא אותך מפה ואתה לא האמנת בו.
ג'אנגקוק נלחם וגם אני כדי שלא תשאר כאן.
ג'ימין בלעדיו אני לא יודע אם הייתי מצליח לשחרר אותך בכלל.
אתה חושב שהוא עזב אותך, שלא היה אכפת לו בכלל מימך.
אבל יש לך טעות ג'ימין.. הוא כל הזמן הזה לא היה במיטבו..
חוקר וקורא לילות וימים כדי למצוא קצה חוט ולבסוף הצלחנו.
ג'אנגקוק לא עזב אותך והוא לעולם לא יפר את המילה שהוא נתן לך."
ג'ין אמר וג'ימין שתק.
מילותיו של ג'ין היו לו קצת קשות לעיכול.
"בגלל זה הוא נתן לי להרקב כך?"
"למה אתה חושב שזה תלוי בו?
זה לא היה תלוי בו והוא עשה את מה שיכל.
אני מקווה שתעשה את החישוב שלך.
בוא אנחנו הולכים הבייתה."
"אה.. האמת שאין לי ממש לאיפה ללכת."
"אני יודע בנתיים תיהיה אצלי."
ג'ימין וג'ין צעדו במסדרונות חולפים על תאים שונים ומשונים ממתינים לצאת מהמקום הזה כבר.
והם אכן היו בחוץ.
עיניו של ג'ימין נפתחו.
אור.
הוא התגעגע לראות את אור השמש .
אך עיניו נתפסו בדמות כלשהי.
דמותו של ג'אנגקוק.
ג'ימין הביט בג'אנגקוק שהיה קצת רחוק מימנו.
ג'ימין הרגיש שדמעות זולגות מעיניו.
לא ירדו לו שבועות ואפילו חודשים דמעות.
אך כשהוא הביט בג'אנגקוק הכל כבר יצא החוצה.
ג'ימין לא חשב לרגע שהוא יראה את ג'אנגקוק מחוץ לחומות הכלא, ואם בכלל..
דבר אחד ג'ימין ידע שהוא טעה בו.
הוא לא נתן אמון בג'אנגקוק .
הוא חשב שג'אנגקוק עזב אותו.
הוא חשב שג'אנגקוק יתן לו להשאר פה ולהרקב לנצח.
אך הוא טעה.
ג'אנגקוק לא עזב אותו.
ג'אנגקוק התבונן בג'ימין והבחין בדמעות שזלגו לו.
ג'ימין רצה לצעוד לכיוונו של ג'אנגקוק.
אך יריה נשמעה..
בום.
ג'אנגקוק רץ לג'ימין.
ג'ימין התמוטת ונפל לזרועותיו של ג'אנגקוק.
"לאא.." ג'אנגקוק צעק.
"לא.. ג'ימין. ג'ימין בבקשה תשאר איתי."
"ג'אנגקוק.. אני אוהב אותך. "
ג'אנגקוק שתק ובלע את רוקו.
"אני ידעתי.. ידעתי שאתה אוהב אותי ג'ימין.. בבקשה.. אל תשאיר אותי ככה.
אל תעזוב אותי.. "
ג'אנגקוק התחיל לבכות.
"אני אמצא את הרוצח ג'ימין. "
"אני כבר אמצא אותו." ג'ימין אמר וקירב את פניו של ג'אנגקוק ונתן לו נשיקה על השפתיים ועצם את עיניו.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.
Romanceג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
