Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.

חלק 9

גימין דיבר לעצמו והדבר האחרון שהוא חושב עליו עכשיו זה שגאנגקוק עומד לידו ומקשיב לו.
גאנגקוק חייך, הוא הניח את ידו על ידו של גימין "הכל יהיה בסדר גימין" .
גימין הביט בעיניו של גאנגקוק.
"אתה תמיד מגיע בזמן הכי טוב, בזמן שאני הכי זקוק לך.
אבל למה לא ענית לי אתמול לשיחת טלפון שאתמול התקשרתי אלייך? "
גאנגקוק שתק, הוא ראה שגימין התקשר אליו אתמול.. אך בזמן האחרון הוא לא רוצה לפלוט משהו לא במקום כלפי רגשותיו כלפי גימין.
"אני הייתי במקלחת ולא שמתי לב שהתקשרת, רק בבוקר הבחנתי בכך "
גימין הביט בו.
'כמה פעמים שהיית במקלחת אתה היית עונה לי..
במיקרים הכי נוראים היית עונה לי..
בזמן שיעור, באמצע קניות, באמצע מבחן, תמיד.
תמיד ענית.
מה קרה עכשיו?, אתה נמנע מלדבר איתי בטלפון ולענות לי לשיחות ואפילו להודעות שאני שולח לך, אך כשאתה רואה אותי, אתה מתנהג כאילו אני הכל בשבילך.'

גימין שתק  ובלע את הרוק, הוא לא יודע אם זה היה בסדר לשאול את גאנגקוק , כי הוא יודע שגאנגקוק משקר לו.
אז אולי עדיף פשוט לא לשאול.
הוא יודע שהוא חשוב לגאנגקוק אך הוא לא יודע למה לגאנגקוק קשה להביט לו בעיניים, ולמה הוא לפעמים פשוט נימנע ממנו.
הוא פשוט העדיף להשפיל עכשיו את מבטו.
גאנגקוק אחז בסנטרו של גימין והרים את ראושו.
"גימין אני בסדר גמור, ואני לא נימנע מהשיחות שלך"
גאנגקוק שיקר, תמיד כשהוא הביט בשיחותיו של גימין ובהודעות שלו הוא חשש שהוא לא ישלוט ברגשותיו.
'גימין בבקשה תנסה להבין אותי' ליבו של גאנגקוק צעק.
'בבקשה תבין אותי '
"גאנגקוק תספר לי, אני ינסה להבין אותך וגם אם לא אני מבטיח לא לשפוט אותך ''
גאנגקוק בלע את הרוק.
"אני מאמין שאתה תבין אותי גימין בסופו של דבר גם אם אני לא יספר לך"

לאחר הביס'  גימין חזר הביתה וישר עלה למיטה, הוא היה עייף ונירדם.
כשהוא התעורר השעה הייתה 22:00 .
הוא התעורר למשמע קולות של שירים יפים שבקעו מהסלון.
הוא ירד לסלון והביט באימו שהייתה במרפסת ותלתה כביסה תוך כדי שהיא מאזינה לשירים.
"אמא, אהבתי את השירים"
"כן?"
"כן!"
"טוב, טוב שהתעוררת. אני לא יודעת אם אכלת או לא אבל יש לך אוכל במקרר"
"תודה"
גימין ניגש למטבח והתחיל לאכול.

גאנגקוק ישב על המיטה והביט בטלפון.
הוא רצה להתקשר אל גימין ולדבר איתו, בזמן האחרון הוא מרגיש יותר מדי קשור אל גימין והוא מרגיש את הלב שלו פועם יותר חזק כשהוא נימצא ליד גימין.
הוא הבין שיש לו רגשות כלפי גימין.
הוא חייג אל גימין.
'בבקשה.. בבקשה תענה גימין '
-"גאנגקוק? "
"גימין. איפה אתה? "
-"בבית אוכל"
"אני רוצה לדבר איתך "
-"גאנגקוק עכשיו 10 בלילה "
"בכל זאת אני רוצה לדבר איתך עכשיו"
-"אי אפשר בטלפון?"
"לא"
-"טוב"

גימין ניתק את הטלפון.
"אוח גאנגקוק.  איך אני שמח שאתה מתקשר אלי"
הוא עלה לחדר להתלבש.
'מעניין מה הוא רוצה..'
הוא יצא מהבית והבחין בגאנגקוק.
גאנגקוק נופף לו לשלום,  גימין חייך והתקדם לכיוון גאנגקוק.
"היי גאנגקוק "
"בוא גימין, בוא נלך לשבת בגינה"
"אה אוקי"
גימין צעד ליד גאנגקוק.
"אה גאנגקוק. " גימין עצר הוא נזכר.
"אתה יודע שהאופניים שלי נעלמו."
גאנגקוק הביט בגימין.
''מה? מתי? "
"לא יודע. חזרתי ממך ושמתי אותם בחצר וביום למחרת כבר לא מצאתי אותם."
זה לא היה כל כך מזמן וגאנגקוק עצר והביט בגימין.
גימין הביט בגאנגקוק.
"אתה יודע שבפעם הראשונה שפגשתי אותך אתה ממש מצאת חן בעיני, הרגשתי שהלב שלי דופק כל פעם שאני לידך, חשבתי שזה סתם מלחץ.
אבל הבנתי כבר שזה לא מלחץ."
גימין בלע את הרוק, הוא לא חשב בכלל שלגאנגקוק יש רגשות כלפיו.
תמיד הוא פחד לדבר על כך עם גאנגקוק.
פחד להתאכזב.
הוא ידע שאם הוא יתוודה הקשר בינהם יהיה אחרת, שונה, זר.
הוא פשוט רצה להמשיך להיות ככה קרוב אל גאנגקוק ולשמור את רגשותיו לעצמו, שלא יהיו דברים שיסבכו את הקשר בינהם.
"אני הייתי מביט בשיחות שלך ומפחד לענות שהוא שמא אני יפלוט מילה לא במקום ואתה פשוט לא תבין אותי נכון, תבין דברים לא נכונים ."
גימין הביט בגאנגקוק וליטף לו את הלחי, גימין הרים לגאנגקוק את הסנטר וניגב לו את הדמעות.
"אני אף פעם לא ישפוט אותך גאנגקוק"
גאנגקוק אחז בידו של גימין.
"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה גימין"
"אני מקשיב לך גאנגקוק..  תמשיך, תגיד כל מה שיש לך"
גאנגקוק בלע את הרוק.
"אני אוהב אותך גימין" גאנגקוק אמר והשפיל מבט.
זה בדיוק מה שגימין פחד.
פחד שיהיו דברים יותר מורכבים.
הוא פשוט רצה שזה ישאר איך שהם היו עד עכשיו ולשמור את הרגשות בצד.
גימין צעד אחורה, הוא רץ.
רץ כמו שלא רץ מעולם.
הוא לא חשב שלגאנגקוק יהיו רגשות כלפיו.
רגשות שד ישנו את היחס בינהם.
ואם כמה שהוא אוהב את גאנגקוק, הוא רוצה לשמור את הרגשות האלה.
אבל כמו שהוא הבטיח הוא לא ישפוט אותו.

גאנגקוק הביט בגימין שרץ.
"לא גימין, תחזור. אל תשאיר אותי ככה.
גימין.." גאנגקוק ישב על הריצפה ובכה.
דמעות זלגו מעיניו בלי מעצור.
הוא לא רצה לאבד עכשיו ככה את גימין.
הוא פחד כל הזמן הזה בדיוק מזה.
החששות שלו היו נכונים.

כשגאנגקוק הגיעה הביתה הטלפון שלו צילצל.
"כן גין היונג?"
-"איפה אתה?"
"בבית"
-"אתה בסדר?"
"כן. נו מה?"
-"טוב תקשיב יש התפתחויות לגבי תיק 91"
"התיק עם השוד והרצח?"
-"כן, המשטרה מצאה אופניים באחד החנויות שהיו במתחם של הבנק עם טביעות אצבעות "
גאנגקוק דפק אגרוף בשולחן.
פאק.
"אתה בטוח ג'ין? "
-"כן. הטביעיות נמצאו על האופניים "
"הבדיקות עם התוצאות אצלך? "
-"כן, הבעיה היא שאת התוצאות המשטרה העבירה לי."
שתיקה בקו.
-"גאנגקוק אתה מכיר טוב מאד את השם 'פארק גימין ' נכון?"
"מה אני צריך לעשות ג'ין??,  אני משתגע"
גאנגקוק צעק ושבר את הכוס שהייתה על השולחן.
-"אני עובד על זה עכשיו גאנגקוק וגם..."
"עצור רגע גין, אני צריך לספר לך משהו.
ביום שהגעתם לפה וראינו סרט, באמצע הסרט הבחנתי במצלמה קטנה שהייתה תלויה על הקיר בסלון"
-"זאת אומרת שמישהו התמין מצלמה בבית וראה את כל מי שנמצא והחליט להפליל את גימין?!" גין ניסה להבין.
"נכון"
"אתה יכול לנסות לנחש מי התמין את המצלמה?"
גאנגקוק שתק, הוא לא ענה לגין.
גין בעצמו כבר ידע את התשובה.
הוא הכיר את תאה לין, והדבר היחיד שהוא עכשיו צריך לעשות זה לדעת איך להתמודד עם זה.
"ג'ין איפה גימין עכשיו?"
-"בתחנת משטרה."
"תסדר לי איתו עכשיו פגישה איתו"
-"אוקי, אני יעדכן אותך במה שצריך"
"תודה היונג"