כעבור כמה דק' הם הגיעו לבית החולים.
ג'אנגקוק וג'ין נכנסו מהר למעלית, הם רצו במסדרונות בית החולים עד שידעו שהגיעו לחדר של ג'ימין.
איך הם ידעו?
כל הקומה הייתה מלאה בשוטרים, ובכניסה לחדר היו שלושה שוטרים נוספים ששמרו שאף אחד לא יכנס.
המראה של כל השוטרים סביב חדרו של ג'ימין גרם לג'אנגקוק קצת עצב.
ג'ין נכנס לחדרו של ג'ימין אך הם לא נתנו לו להכנס.
"זה בסדר, תן לו להכנס." ג'ין אמר, השוטר הנהן ונתן לו להכנס.
ג'אנגקוק נכנס לחדר, הוא הביט בגוף צנום ורזה, לבן כשלג ועיניו סגורות.
עברה בג'אנגקוק צמרמורת.
המראה של ג'ימין שיתק אותו.
ג'ין וג'אנגקוק עמדו עדיין ליד הדלת והביטו בג'ימין.
ג'אנגקוק התקרב לאט לאט למיטתו של ג'ימין, הוא בחיים לא חלם לראות את ג'ימין במצב הזה.
עיניו של ג'אנגקוק התמלאו בדמעות.
"ג'ימין.. "
ג'אנגקוק ירד על ברכיו ובכה, עיניו שרפו מבכי.
הוא מעולם לא בכה כך.
ג'אנגקוק בא לאחוז בידו של ג'ימין ונבהל, ידו של ג'ימין הייתה קרה.
בעצם כל גופו היה קר.
אך ג'אנגקוק לא הרפה מאחיזתו בג'ימין והוא המשיך לבכות.
"ג'ימין.. בבקשה.. תפתח את העיניים."
ג'אנגקוק אמר והמשיך לבכות על מיטתו של ג'ימין.
גופו של ג'ימין לא הגיב לכלום.
נשמתו הייתה במקום אחר, עולם ששם אף אחד לא מדבר, אף אחד לא מתלונן, ופשוט אף אחד לא נמצא שם.
נשמתו הביטה בג'אנגקוק מלמעלה ורק שפתיו של ג'ימין זזות.
"ג'אנגקוק למה באת?, למה לא נתת לי להמשיך להרקב בכלא?
למה חזרת?
אני יודע שאני כבר לא חשוב לך, אני יודע שעד עכשיו היית עסוק בדברים אחרים ומצבי לא הפריע לך.
המשכת לקום כל בוקר ולחייך כאילו הכל טוב.
אתה לא עמדת במה שאמרת.. אתה הבטחת ג'אנגקוק.
הבטחת שתגן עלי.
אבל אתה לא. אתה נתת לי להרקב שם.
נתת שישפילו אותי.
תמיד חייכתי כשחבקת אותי.
תמיד היית אומר לי שהכל יהיה בסדר, ותמיד אמרת זאת.
אבל אתה פשוט הפסקת, שחררת מימני, נתת לי להפגע.
אבל עכשיו..
מה זה נקרא בכלל להפגע?
מה זה נקרא בכלל להתאכזב?
אבל אם הזמן למדתי שלבנאדם כמוני לא צריך להיות רגש.
רגש נמצא אצל אנשים טובים, אצל אנשים שיש להם משפחה אוהבת, אנשים שיש מישהו שמקשיב להם ודואג להם.
אבל כנראה שאני לא נמצא באחת מהפונקציות האלה.
ג'אנגקוק הדם לא זורם לליבי, ליבי נתול כל רגש.. ובבקשה אל תגרום לדמי לזרום בגופי, כי אני אצטרך להתאכזב שוב, להפגע שוב.
ואני לא מוכן לזה.
תן לליבי להשאר איך שהוא.. חסר רגש.
פשוט תלך.
תחייה את החיים שלך כמו שחיית עד עכשיו.
תהנה כמו שנהנת עד עכשיו, תצחק כמו שצחקת עד עכשיו ..
כי כל הזמן הזה זה פשוט מה שעשית.
כל הזמן הזה חיית את החיים שלך ולא חשבת עלי בכלל.
כל הזמן הזה לא התעסקת במה שהבטחת.
אל תגרום לדמי לזרום שוב.. כי אז אני אצטרך להפגע שוב."
גופו של ג'ימין לא נע ולא זז, רק שפתיו אמרו זאת.
ג'אנגקוק התייפח ובכה, כאב לו כל כך מה שנשמע מבעד לשפתיו של ג'ימין.
ליבו צרם מכאב, הוא בחיים לא חשב שמילים יכולות להרוג.
ירדו מעיניו של ג'אנגקוק דמעות.
"אני אגרום לדמך לזרום בלבך רק כדי שתסלח לי.
אל תאהב אותי, אל תאהב אדם כמוני.
אני הבטחתי, ואני אקיים זאת.
ג'ימין בבקשה.. תפתח את העיניים.
אני לא יכול להביט בך עוד ככה.
בבקשה.. ג'ימין. אתה חשוב לי.
אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר.
ואני מתכוון לכל מילה שאני אומר לך.
אתה מוכרח להאמין למילים שלי.
אני אף פעם לא שחררתי ממך, אף פעם לא חייכתי.
בכיתי כשבכית, סבלתי כשסבלת, צרחתי שצרחת.
ואתה היחיד שכל הזמן הזה רק עסקתי.
לא עצמתי עין בלילות, המשכתי לעבוד עם ג'ין כי הוא יודע שאני לא אתן לך להשאר שם.
תאמין בי ג'ימין.
אתה חשוב לי. " ג'אנגקוק אמר ודמעות היו בעיניו.
"תאמין בי ג'ימין, אני לא אתן לך להיות שם עוד הרבה זמן.
אתה.. אתה יודע איך אני מרגיש בכלל?."
ג'אנגקוק לא יכל לשלוט בעצמו ופרץ בבכי מר, בכי מלא כאב.
ג'ין הבחין בג'אנגקוק שבכה, ליבו של ג'ין נצבט.
הוא יכל להבין את הכאב ואת מילותיו של ג'ימין, אך הוא יכל להבין באותה מידה את ג'אנגקוק.
זה לא שהם יכולים לנהל את הדברים איך שהם רוצים, זה לא בשליטתם.
הוא רק ידע שהם יכולים לפעול בדרך אחרת.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.
Romantizmג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
