Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.

חלק 22

ג'ימין ניכנס לביתו של ג'אנגקוק וג'ין, הוא ניכנס לחדר של ג'אנגקוק והביט בקירות.
הוא מעולם לא ראה את הצד הזה בג'אנגקוק.
הוא הביט בקיר, הוא הביט בליבו של ג'אנגקוק.
הוא פשוט כתב הכל על הקיר.
את כל מה שהתחולל בליבו.
נטשת אותי.
עזבת אותי.
הכאבת לי.
שברת את ליבי, הרסת אותו לחלקים.
החזר לי את ליבי, את רגשותי האנושיים שבי.
אני אפגוש בך.
אפגוש אותך בגן עדן, המקום ששם אתה נמצא.
ג'ימין קרא את מה שהיה כתוב על הקיר וליבו ניצבט.
הוא לא ידע עד כמה ג'אנגקוק סובל.

ג'ימין ניגש למטבח, הוא האמין לעצמו שג'ין השאיר לג'אנגקוק אוכל במקרר ובמקפיא.
אבל הוא החליט להכין לג'אנגקוק את מה שתמיד הם היו קונים ביחד.
קוסקוס עם איטריות.
ג'ימין ידע שג'אנגקוק אוהב את זה.

ג'אנגקוק נסע בכבישים עד שהגיע הבייתה.
ג'ימין שמע את השער נפתח, הוא גמר בזמן להכין את האוכל.
הוא פשוט החליט לחכות ולראות את ג'אנגקוק אוכל.
ג'אנגקוק החנה את הרכב וניכנס הבייתה.
האור במטבח היה דולק.
כנראה ג'ין שכח לכבות את האור.
הוא ניכנס למטבח וריח של קוסקוס עם אטריות הכה באפו.
הריח הזה הזכיר לו את ג'ימין.
הוא נזכר בזה שהוא וג'ימין היו יושבים ואוכלים תמיד ביחד.
ג'אנגקוק ניגש לסיר, היה לזה ריח טוב.
הוא פשוט התיישב ואכל בלי לחשוב אחרת.
האוכל עשה לו טוב.
אך ההרגשה הזאת שהוא הרגיש בבית הקברות עדיין לא עזבה אותו.
הוא רצה להרגיש את ההרגשה הזאת שוב, להרגיש את ההרגשה החזקה והחמימה.

ג'אנגקוק עלה למיטה לאחר שהתקלח.
בדרך כלל המיקלחת עוזרת לו להעביר את המחשבות שמציפים אותו.
בעיקר רגשות של כעס או חולשה.
הוא חשב שגם הפעם המיקלחת תעזור אבל הוא טעה.
אותה ההרגשה עדיין ליוותה אותו גם למיטה.
הוא רצה להרגיש זאת שוב, אבל הוא ידע שהוא מצפה לשווא.
'אני מצטער ג'אנגקוק'
ג'אנגקוק ניזכר בקול שהוא שמע בבית הקברות מאחוריו.
הוא בטוח ב 99% שזה היה קולו של ג'ימין.
אבל הוא ידע שהוא רק מדמיין סתם הוזה אותו.
ג'אנגקוק עצם את עיניו ונירדם, השינה ניצחה אותו ועייניו נעצמות.

כעבור יומיים:
ג'אנגקוק החליט לצאת ולקנות כמה דברים, הוא מתכנן לצייר.
לצייר על הקיר בחדרו.
הדבר הראשון שהוא מתכנן לצייר זה אותו ואת ג'ימין יושבים על הר ומתבוננים בכוכבים.
הוא קיווה שכשג'ין יחזור הוא יגמור כבר.

משב הרוח הכה בפניו, הוא עמד שם במשך כמה דק'.
הוא לבסוף החליט פשוט לעשות הזמנה דרך הטלפון.
הוא נשאר ככה עוד כמה דק' נהנה ממשב הרוח הנעים.
כעבור שעה מאז ההזמנה נישמעו דפיקות בדלת.
ג'אנגקוק ניגש לדלת ופתח אותה, השליח הגיש לו את השקיות והלך.

ג'אנגקוק ניכנס לחדר, הוא סידר את הצבעים על השולחן.
לא עברו מס' דק' וג'אנגקוק החל בעבודה.
מלאכת הציור תמיד גרמה לו להרבה דברים.. היא הייתה מביאה לו רוגע ושלווה.
הוא צייר ככה במשך שעות.. וגלש אל תוך הלילה.
ג'ימין כל הזמן הזה רק הביט בג'אנגקוק שצייר.. ומתעלם מהרעב והעייפות, מתעלם מהכל ולא שם לב לכלום.
פשוט כלום.
ג'ימין ניגש למטבח וחימם לג'אנגקוק מהאוכל שאתמול הוא עשה לו .
הוא אינו יודע למה הוא גורם לג'אנגקוק כשהוא עושה לו אוכל מחדש.. זה מערער את ג'אנגקוק..  וגורם לו לחולי.
כשהוא גמר לחמם לו הוא ישר ניגש לחדר של ג'אנגקוק, חוזר להביט בו.
'ג'אנגקוק כל כך סקסי וחמוד בזמן אחד.' מחשבה עברה במוחו של ג'ימין.
כעבור  כמעט שעה שג'אנגקוק רק מצייר וג'ימין מביט בו, הוא הניח את הסינר על הכיסא וניגש למטבח.
הוא התקרב לגז והבחין שוב בסיר הקטן שהיה מונח על הגז, הפעם הוא היה מלא.
והסיר היה חם.
הוא החליט להתעלם מכך, כנראה הוא לא זוכר.
תוך כדי שהוא אוכל הטלפון שלו מצלצל.
"כן ג'ין."
-"ג'אנגקוק..!!"
"מה איתך ג'ין? איך אצלכם שם?"
-''האמת שדי טוב, אבל אני צריך אותך לידי."
הטלפון היה על ספיקר וג'אנגקוק חייך.
-"מה אתה עושה עכשיו?" ג'ין שאל.
"אוכל את מה שעשית לי"
-"מה אתה אוכל?"
"את הקוסקוס והאיטריות"
-"קוסקוס ואיטרייות???"
ג'ין לא הבין, הוא הרי עשה לג'אנגקוק רק קציצות, מרק ומאפים. הוא לא עשה קוסקוס עם אטריות זה מה שבטוח.
"כן. אני חייב לציין שזה ממש טוב." ג'אנגקוק שתק והמשיך כעבור כמה רגעים.
"ג'ין אתה יודע שאני וג'ימין תמיד היינו אוכלים קוסקוס ואטרייות." ג'אנגקוק אמר ועצב בקולו.
-"העיקר שאתה אוכל."

ג'ימין חייך כששמע את השיחה בין ג'ין לג'אנגקוק.
הקול של ג'ין גרם לו להיות קצת רגוע, כשהוא יודע שג'ין דואג לג'אנגקוק.
זה נתן לו להיות קצת רגוע.