Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.

חלק 12

עברו כמה ימים ובאחד הבקרים סוהר נכנס לתאו של ג'ימין.
הוא פנה אליו וביקש מימנו לבוא אחריו.
ג'ימין נעמד והלך אחריו.
הולך כמו זומבי.
ג'ימין הובל לאחד החדרים והושיבו אותו על כיסא, ג'ימין הביט באימו שישבה מולו ובניהם מפריד רק זכוכית.
אך שום דבר אצלו לא זז או הרגיש משונה.

הוא לא היה מדבר. הוא רק בהה.
הגוף שלו פיזית היה שם אבל ג'ימין עצמו לא היה שם.
הוא היה בעולם אחר, עולם שרק מתים נמצאים שם.
עולם ששם אף אחד לא מדבר.
עולם שלאף אחד אין לב ואין רגשות.
עולם של אנשים בלתי אנושיים.

"ג'ימין אני מצטערת על המצב שבו אתה נמצא, אני מצטערת שאני לא יכולה לעשות משהו.. אבל אני הכי לא יכולה לראות אותך ככה במצב הזה.
בחיים לא חשבתי שתיהיה מסוגל לרצוח.
לפעמים אני חושבת שזה פשוט לא אתה.
שאתה לא הבן שלי ,כי אני לא חינכתי את הבן שלי שיהיה רוצח.
כואב לי על אביך שלמעלה ורואה את הבן שלו כרוצח.
אולי הוא יוכל להתמודד עם זה, כי אני לא.
אני לא מסוגלת להכיר בבן שלי כרוצח ואני מקווה למצוא את ג'ימין האמיתי שלי ולא ג'ימין הרוצח."
היא אמרה וקמה, והלכה כלעומת שבאה.

ג'ימין הוחזר לצינוק שבו היה כלוא.
בעצם זה היה הבית שלו.
דבריו של אימו לא נגעו לליבו, כי בעצם אין לו לב.. אין רגשות.
הוא כבר לא יודע מה זה טוב ומה זה רע ומה זה עצב.
הוא בעצם לא ידע כלום.
וככל שהזמן עבר.. גופו של ג'ימין מתנוון.
נפשו מתה והיא אינה מתפקדת.
גופו כבר על מצב קריסת מערכות.

במשך כל אותה תקופה ארוכה ג'ין וגאנגקוק עובדים ללא הפסק על התיק.
הם עושים כל מה שאפשר ולבסוף אחרי הרבה זמן יש תוצאות.
תוצאות שהם בעצם יותר מדי מסוכנות.
ג'ין וג'אנגקוק לא ידעו איך להתמודד עם זה אך הם קיבלו גיבוי מלא.
הם החלו לחפור בעבר.. והחלו לחקור על אנשים שהם לא מי היודע מה שנחמד לפגוש בהם.
אבל הם ידעו שהם חייבים לעשות זאת.
הם לא יתנו לג'ימין להיות שם.

בזמן שאימו של ג'ימין הגיעה לבית הכלא ג'ין עמד מהצד השני של הקיר והתבונן בנעשה.
הוא הביט באימו של ג'ימין ובאדם עם מדי אסיר, אדם שנראה כמו רוח רפאים.
הוא פשוט הרגיש שהוא מביט ברוח רפאים.
הוא הודא על כך שג'אנגקוק לא נמצא לידו ומביט בג'ימין, הוא ידע שג'אנגקוק לא יעמוד בזה.
והוא צדק.

ג'אנגקוק לא היה מודע למצבו של ג'ימין, הוא רק היה שקוע בלקרוא מסמכים שקשורים לתיק 91 (תיק הרצח).
ג'אנגקוק שאל את ג'ין אם הוא ביקר בבית הכלא, הוא רצה ללכת ולראות את ג'ימין, הוא רוצה לראות מה איתו ואיך הוא.
אבל לא היה לו אישור לכן, וג'ין הודא על כך.

כשג'ין הקשיב למילותיה הקשות של אימו של ג'ימין הוא הרגיש שהיא פשוט אישה חסרת לב, וחסרת כל רגש.
אך הוא לא רצה לעסוק בכך כי הוא ידע שאנשים כאלה קיימים אם רוצים ואם לא.

"ג'אנגקוק.. "
ג'ין פנה אל ג'אנגקוק שישב לידו ודפדף על כמה כתבות שהיו קשורות לחקירה.
"כן היונג"
"היום הייתי בבית הכלא''
"נו.."
"ואמא של ג'ימין הייתה שם"
ג'אנגקוק התבונן בג'ין וחיכה שימשיך.
"אימו כנראה יותר מדי אנוכית ולא מוכנה להאמין לאמת, או שיותר נכון להגיד שהיא קונה את השקר."
ג'אנגקוק הביט בג'ין. "אנוכית זה לא מילה"
"אני יודע"
ג'אנגקוק שתק. "איך ג'ימין הגיב?"
"הוא לא הגיב."
"מה? "
"הוא פשוט לא הגיב"
"מה זאת אומרת לא הגיב?"
"ג'ימין לא כל כך במצב טוב"
"מין הסתם.. לא חשבתי שהוא יהיה עכשיו מאושר"
ג'ין הביט בו "ג'אנגקוק כשאני אומר לך שהוא לא במצב טוב הוא לא במצב טוב."
"אני מאמין לך היונג"
'אתה כל כך לא תאמין גאנגקוק כשתראה אותו מתי שזה לא יהיה'

ג'ין השאיר את ג'אנגקוק בחדר ונכנס לחדרו.
מאז ששתיהם החלו לעבוד על החקירה בזאת ביחד ג'אנגקוק עבר להתגורר איתו ביחד.

ג'ין נכנס לחדר שלו והחל לעבוד במרץ.. הוא ידע בדיוק מה הוא עכשיו מחפש.
הוא לא ידע איך עד עכשיו הוא לא עשה את זה.
אחרי כמה שעות הוא מצא את האמת.
הוא הצליח לשחזר את המצלמות של הבנק שמוסרטות 24/7 ,ולאחרי כמה זמן היה לו חיוך על הפנים, אבל נשאר לו עוד דבר אחד לעשות.