ג'ימין היה בחוץ הוא הביט בעוברים ושווים.
ג'ימין הבחין בג'י הון ובהוסוק שישבו באחד הספסלים בפינת הרחוב.
ג'ימין נזכר שהוא וג'י הון היו יושבים על הספסל ומדברים עד השעות המאוחרות של הלילה.
הוא הביט ביונגי שצעד לעבר הוסוק, יונגי לא השתנה הרבה אבל היה נראה ממש טוב. יותר מתמיד..
ג'ימין הביט בהוסוק שהתקדם לעבר יונגי ולאט לאט הפך לריצה.
יונגי הרים את הוסוק שקפץ עליו.
ג'ימין חייך כשהביט בהם.
ג'ימין המשיך לטייל ברחובות אך הדמות המוכרת הבאה הייתה אימו.
אותה אמא שפעם ג'ימין היה אוהב ותמיד היה מכבד.
אותה אמא שלא רצתה להכיר בבן שלה כי חשבה שהוא רוצח, יותר נכון הייתה מוכנה להאמין לכך שהוא רוצח ונתנה לו להשאר בכלא ופשוט אף פעם לא תמכה בו, גם כשאביו מת היא ניסתה למלאות את מקומו אבל אפילו את מקומה בתור אמא היא לא מילתה.
הוא הביט באותה אמא שצעדה כרגיל..
כאילו הכל בסדר אצלה.
ג'ימין ניסה לחשוב איך זה לנטוש בן ולאחר מכן להתנהג כאילו הוא כל הזמן היה רק נטל.
הוא לא יכל לחשוב על כך בכלל.
הוא לא ראה אף פעם את הצד האנוכי אצל אימו.
כשג'ין גמר לדבר עם ג'אנגקוק, נאמג'ון בדיוק נכנס לחדר.
"מה קרה ג'ין? למה אתה מערער כל כך במחשבות?"
ג'ין ישב כך עוד כמה דק' ועדיין חשב.
"כבר כמה ימים שג'אנגקוק אומר לו שהוא אוכל קוסקוס עם איטריות והוא מודה לו על כך שהאוכל חם."
"מה? איך זה בכלל יכול להיות? "
"זה מה שאני מנסה להבין. דבר ראשון לא עשיתי לו קוסקוס עם איטריות ודבר שני איך זה בכלל יהיה חם?"
"אתה חושב שג'אנגקוק בסדר?"
"האמת שאני בספק.. משהו קרה לו ואני יכול להבטיח לך את זה."
"תראה אני חושב שנצטרח לגמור פה ולחזור כמה שיותר מהר לקוראיה." נאמג'ון אמר וליטף את ראושו של ג'ין, ג'ין הנהן זה הדבר שהוא הכי רוצה עכשיו.
ג'אנגקוק לא בסדר והוא חייב להיות שם לראות מה איתו, הוא לא יודע מה עוד יכול לקרות או להדרדר.
אבל המצב הנפשי של ג'אנגקוק על הפנים עכשיו ולחזור לקוריאה זה עדיפות ראשונה אצלו עכשיו.
עבר כבר שבוע וג'אנגקוק עדיין חי בתודעה שג'ין מגיע אליו מידי יום ועושה לו אוכל.
וג'ימין... ג'ימין ממתין שלג'אנגקוק ימאס כבר מהקוסקוס אך לא. לא נמאס לו.
ומדי יום היה עונה לג'ין את אותה תשובה, קוסקוס ואטריות . חם.
באחד הימים שג'אנגקוק המשיך לומר לג'ין את אותה תשובה ג'ין כבר היה בטוח שג'אנגקוק השתגע.
ג'אנגקוק גמר את האוכל והתקשר לג'ין והפעיל ספיקר.
-"ג'אנגקוק.. "
"כן היונג. מה נשמע?"
-"אני בסדר גמור איך אתה?"
"הציור שאני מצייר מתקדם לי טוב. "
ג'אנגקוק אמר תוך כדי שהוא נכנס לחדר והביט בציור שהיה על הקיר, הנוף של הכוכבים היה מדהים בעיניו של ג'אנגקוק ומבטו נתפס על פניו של ג'ימין שהיו על הקיר מסורטטות בצורה יפה ומדהימה, עיניו התמלאו בדמעות.
הוא מעולם לא חשב שהוא יצליח לצייר כך את ג'ימין אבל זה היה יוצא מהכלל.
הוא התרגש עד עימקי נישמתו.
מעולם הוא לא ידע שהוא יצליח.
וג'ימין הביט בהוא עצמו שהיה על הקיר.
מדהים.
לא היה לו שום מילה אחרת.
-"הציור יצא לך טוב?"
ג'ין עדיין היה על הקו.
"כן."
-"ג'אנגקוק מה אכלת היום?"
"כרגיל, מה שהכנת לי."
-"ג'אנגקוק. תגיד לי אתה דפוק?"
"מה?"
-"אני לא מבין. אתה נכה?
נראה לך שאני יבוא כל יום עד קוראיה רק כדי להכין לך קוסקוס ואטריות לבנאדם מפגר כמוך?"
ג'ין צעק לטלפון, ג'אנגקוק נשמע לו חולה נפש.
"אז מי עשה לי אם לא אתה?"
-"גיסתי שלא קיימת."
"בא לך להיות רציני?"
-"אני? אני הכי רציני שיש."
"אתה ממש אבל ממש לא. אתה אפילו לא מדבר בהיגיון."
-"אני לא מדבר בהיגיון? אני? נשמע לך לעזאזל שאני יבוא מסין עד לקוריאה כל יום רק כדי לעשות לך קוסקוס ואיטריות מגעילות?"
"יש לך סיבה יותר טובה?"
ג'ין השתגע ודפק את הראש בקיר.
-"אני נראה לך רוטשילד שיטוס כל יום הלוך וחזור. אולי יש לי הרבה כסף אבל לא עד כדי כך לבוא ולטוס במשך חודש רק כדי לעשות לך אוכל?"
ג'ין שתק רגע כדי לקחת אוויר והוציא נשיפה ארוכה.
-"תתעשט על עצמך ג'אנגקוק. "
"אז מה.. אתה רוצה להגיד לי שאני חולה נפש?"
-"אני לא יודע מה להגיד לך אבל אני בהחלט לא עשיתי לך את האוכל הזה. "
"אז מי עשה לי? תאה לין? מי יודע איפה החתיכת מזדיין הזה נמצא עכשיו?"
-"אולי אפילו לא כדי לדעת."
ג'ימין הקשיב לשיחה והוא ידע שהוא עשה טעות, הוא לא היה צריך להכין לג'אנגקוק אוכל, הוא היה צריך להניח אותו לנפשו ולא להפוך אותו לחולה נפש.
אבל זה היה כבר מאוחר מדי.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.
Romansג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
