ג'אנגקוק גמר לדבר עם ג'ין וניתק את הטלפון, ג'אנגקוק בהה בקיר שמולו.
הוא נכנס לחדר והתיישב על הרצפה בוהה בציור שעל הקיר.
ג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הרצפה, הוא פשוט לא רצה שזה מה שג'אנגקוק יחשוב, כי בעצם ג'אנגקוק לא חולה נפש ולא הוזה דברים.
זה פשוט המציאות.
מציאות שבה הרגשות חזקים מכל דבר.
מציאות בעצם כואבת כל כך.
ג'ימין יודע שג'אנגקוק לא חולה נפש אבל מי בכלל יאמין לו.
ג'ימין התקרב אל ג'אנגקוק שישב על הרצפה ובהה בקיר, הוא התכופף אליו ואחז בידיו של ג'אנגקוק.
יודע שהוא לא ישחרר הפעם את ידיו.
מבטו של ג'אנגקוק קפא כשהרגיש באותה הרגשה שהרגיש בבית הקברות, הרגשה חמה וחזקה.
עברו כמה שניות והוא לא טעה, הוא הכיר את המגע הזה.
ג'ימין הביט בעיניו של ג'אנגקוק וידע מה עובר בראושו.
אבל הוא לא ירפה, הוא רוצה להרגיש את חום ידיו הגדולות של ג'אנגקוק.
עיניו של ג'אנגקוק דמעו.
ההרגשה הזאת העבירה בג'אנגקוק זכרונות מין העבר.
ג'ימין הביט בדמעותיו של ג'אנגקוק, עיניו של ג'אנגקוק צרבו מבכי, ג'אנגקוק לא יכל להתאפק.
"ג'ימין?"
ג'ימין שתק.
"ג'אנגקוק. "
ג'אנגקוק שתק ובכה, חורק את שיניו אך הבכי נשמע אפילו מבעד לשיניו.
"אני מצטער ג'אנגקוק שאתה צריך להרגיש אותי, אני לא מסוגל.
אני חייב להרגיש אותך, אני לא יכול.
אחרת אני פשוט אעלם. אני לא יכול."
ג'אנגקוק עדיין שתק ובכה, הוא עכשיו יודע ובטוח שהוא לא מדמיין.
"אם ג'ין חושב שאני חולה.. מה אני יחשוב." ג'אנגקוק אמר תוך כדי בכי.
ג'ימין שתק.
"ג'ימין אל תעזוב לי את היד.
תבטיח לי.."
ג'אנגקוק אמר בבכי ועיניו אדומות.
"תאחוז בידי בכל פעם שתוכל, תן לי להרגיש אותך, אני חייב." ג'אנגקוק אמר והמשיך למרר בבכי.
"ג'אנגקוק.. אתה לא חולה, ואתה לא מדמיין. הרגשות של שנינו חזקים, אתה יכול לשמוע אותי ולהרגיש אותי."
ג'אנגקוק שתק ורק בכיו נשמע בחלל החדר.
"איך השארת אותי ככה?, אני חסר אנושות בלעדייך."
"אני מצטער ג'אנגקוק, אתה לא יודע כמה." ג'ימין אמר ופרץ בבכי וג'אנגקוק בוכה ביחד איתו.
ג'אנגקוק אחז בידו של ג'ימין שהיו מונחות על שלו, הוא התרומם מהרצפה וג'ימין התרומם איתו.
"אתה יודע מה הרגשות שלי כלפיך, בבקשה אל תעזוב אותי, בבקשה מימך, אל תשחרר את ידי, תן לי פשוט להרגיש את מגע ידיך. רגשותי אלייך מעולם לא פסקו ולעולם לא יפסקו."
"ג'אנגקוק כשהבטתי בך בפעם הראשונה כשמשכת אותי מהכביש ועיניינו נפגשו.. ליבי פעם ודפיקות ליבי לא היו סדירות,
מעולם לא ידעתי עד כמה אני יקר לך.."
ג'אנגקוק שתק, הוא לא יכל יותר ופשוט התיישב על המיטה, ג'ימין התיישב ביחד איתו ואחז בידו.
"אתה ברחת מימני, ופשוט אחר כך מתת לי בידיים.
ועכשיו.. עכשיו אני מרגיש את ידייך.
אני לעולם לא אוכל לראות אותך, ולעולם לא אוכל להביט בפנייך היפות."
אך ההרגשה נעלמה, הוא לא הרגיש בג'ימין.
"ג'ימין? "
היה שקט.
"ג'ימיןןןן..." ג'אנגקוק צעק ודמעות זולגות מעיניו.
"וכרגיל אתה עוזב."
ג'אנגקוק אמר ומעיניו המשיכו לזלוג דמעות, דמעות מלאות בכאב.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper than a Knife /עמוק יותר מסכין.
Romansaג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
