אזהרה: הפרק הבא יכול להיות קשה לקריאה לחלקכם.
אתם יכולים לדלג על הקטעים הקשים או לקרוא את כולו במליאה, ההחלטה היא שלכם.
---------------------------------------------------------------------
התעוררתי באמצע הלילה וחשק קל למשהו חזק, הורגש בחוזקה בגרוני. ניסיתי להעביר את החשק הזה בעזרת מים, כי חשבתי שאולי זה החשק שיש לי, אבל אלו לא היו המים שגרמו לגרוני לחשוק במשהו. במשך דקות רבות ניסיתי להבין מה זה עד שהבנתי שזה חשק עז יותר מבכל פעם אחרת לסמים.
הלכתי לחדר שלי והתחלתי לחפש בכל מקום איזה שקית קטנה שעוד נשארה לי. לפני שהספקתי לקחת אותה איידן נכנס לחדר שלי ותפס בידי. "התחרפנת לגמרי אני רואה." אמר בכעס ולקח מידי את הסמים והעיף אל מחוץ לחדר. "אני משתגעת כבר! השיט הזה לא עוזב אותי והחשק לעוד מנה קטנה חוזר כל פעם מחדש." אמרתי בייאוש והתיישבתי על הרצפה בזמן שגבי צמוד למיטה.
"אני צריכה ללכת למכון גמילה. שוב." אמרתי קוברת את ראשי בין ידיי ואנחתו של איידן נשמעה בחוזקה.
הוא התיישב לידי ומשך אליו לחיבוק קצר. "תלכי לישון. מחר בבוקר אני אקח אותך למכון גמילה, את תדעי רק לשמור על עצמך ולהיגמל מהחרא הזה." אמר ואני לא ידעתי איך להודות לו. "עכשיו אני באמת חייבת לך בענק." אמרתי והוא גיחך. "לכי לישון מפגרת." ענה לי, יצא מהחדר שלי וסגר את הדלת אחריו.
נשכבתי על המיטה בייאוש והתחלתי להכין את עצמי נפשית ופיזית לכל הטיפולים שאצטרך לעבור מחדש.
אני יודעת שזה הולך להיות סיוט. כבר עברתי את זה וחוויתי שם הכל מהכל. מטיפול הזרקות ועד לניסיון לסיים את חיי בגלל הכאב ותפועות הלווי המסריחות.
בנוסף להכל אני מבינה שזאת הדרך היחידה שלי להיפטר מכל החשקים האלה לסמים. הרצון שלי להיפטר מזה גובר על עוד מנה קטנה של האבקה המסריחה הזאת שקניתי ממנה לא מעט.
{יום חמישי, ההגעה למכון הגמילה, חמש אחר הצהריים}
הגעתי יחד עם איידן אל מכון הגמילה.
לקחתי את התיק שהכנתי לעצמי ונאנחתי לפניי שנכנסתי אל תוך המכון גמילה. למזלי איידן ילווה אותי עד החדר שלי ככה שאת השלב הראשון בתהליך של להיגמל מסמים אני אעשה איתו. השלב שתמיד מלחיץ אותי זה מקום חדש. לא משנה איזה אופי יהיה לי גם אם הוא יהיה הכי דוחה אני עדיין אתבייש ואתפדח להגיע למקום חדש.
"בהצלחה ילדונת. תשמרי על עצמך." אמר איידן לאחר שעברנו את כל תהליך הקבלה ואני רק הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה ובמהירות מטורפת. "אני מפחדת." אמרתי לו בכנות והוא משך אותי לחיבוק עדין וקצר. "את חזקה. אני בטוח שאת תסתדרי ותראי לכולם שהכאב הזה הוא קליל." לחש לי באוזן לפני שהתנתק מהחיבוק איתי. "תודה." אמרתי לו בחיוך בזמן שהבטתי בפניו. "על הכל." הוספתי והוא חייך לעברי, צבט את הלחי שלי בקצרה כמו דודה ולאחר מכן יצא מהחדר שלי כאן במכון הגמילה.
YOU ARE READING
לשחק בה מעט
Lãng mạn//הושלם// הם לא ציפו להיפגש, בטח שלא ככה. היא עבדה כרגיל והוא הגיע למקום עבודתה בשיא הלחץ. לאחר שראה שהיא מתלהבת ממנו כמו כל הבנות, הוא החליט לשחק איתה. הוא התחיל לשגע אותה. להתגרות בה עד שלבסוף הוא החליט שהיא שלו. אך ורק שלו. הוא לקח אותה נגד ההס...
