לשחק בה מעט

5. מסכנת את עצמה

{נקודת מבט אנג'ל}

חזרתי הביתה מן העבודה וראיתי את הוריי עומדים בכניסה. השעה בדיוק התחלפה לעשר מה שאומר שאין להם סיבה להרביץ לי, אבל לפחות ככה חשבתי. "את באמת חושבת שאנחנו לא ידענו שאת לא היית בבית שלושה ימים ו/או בעבודה?" שאלה אמי בגיחוך. היא התקדמה לעברי, החטיפה לי סטירה מצלצלת שגרמה לדמעות לעלות בעיניי. היא לקחה ממני את התיק ושמה אותו בצד בזמן שאבי תפס בגופי והחל להחטיף לי אגרופים ומכות בכל מקום שיכול להיות בגופי. הוא החטיף לי כמה אגרופים בצלעות, כמה בבטן, כמה בעיטות ברחבי הגוף, סטירות חזקות שגרמו לכל פני להאדים ולכל גופי לצרוח מכאבים. לאחר שבעט במקום שבו כבר הייתה לי מכה, צרחת כאב בלתי נשלטת יצאה מפי ובגלל זה קיבלתי עוד כמה עשרות מכות בכל רחבי גופי. הוריי לקחו את דבריהם, אמרו שהם יחזרו בעוד יומיים ויצאו מדלת הבית ואני המשכתי לשכב על הרצפה מתקפלת מכאבים. קמתי מהרצפה לאחר כחצי שעה והלכתי אל חדרי. הוצאתי קופסאת כדורים מהמגירה ורציתי לבלוע את כולה בבת אחת וככה לסיים את חיי, אבל אז הבנתי שזה לא שווה את זה. אני לא צריכה לסיים את חיי בגלל שני המזדיינים האלה. טיפלתי בפצעיי בזריזות ולאחר מכן אכלתי משהו קטן ויצאתי מהבית.

הבנתי שאני לא אוכל להסתדר עם הכל לבד. אני צריכה 'עזרה'. נכנסתי לסמטה שאני מכירה טוב מאוד שלא נמצאת הרחק מביתי וקניתי שקית קטנה של סמים. חזרתי הביתה ולקחתי חצי שקית בבת אחת. ההשפעה של הסמים הכתה בי בחוזקה וידעתי שברגע הזה פתחתי את הבור שנסגר לפני שנתיים מחדש. "הלו?" עניתי בבלבול לאיידן שהתקשר אליי ואיכשהו השיג את המספר שלי. "איפה את?" שאל ואני הייתי מטושטשת מידי מהסמים שלקחתי. "על הרצפה בבית." אמרתי לא שולטת במילותיי ואומרת דבריםש אף אחד לא באמת צריך לדעת. "מה את עושה על הרצפה?" שאל באדישות וקרירות אך גם בבלבול. "שוכבת, למה זה נשמע כל כך מוזר כאילו זה לא הגיוני? זה לא שאני שוכבת על התקרה." אמרתי בסימום מוחלט שהיה אפשר לשמוע מקילומטרים וצחוק מטומטם יצא מפי. "תשלחי לי את הכתובת שלך אנג'ל." ביקש בחוסר סבלנות לשטויות שלי. "בשביל מה?" שאלתי. "כדי להגיד לסנטה קלאוס להביא לך מתנה." אמר בציניות שבמצב שפוי הייתה מכעיסה אותי, אבל במקום זה צחקתי בטמטום ואמרתי 'יאיי' רציני. "אני אוהבת מתנות האמת." אמרתי ללא שליטה נוספת על דבריי ואיידן נאנח, אמר לי לשלוח לו את הכתובת שלו ולאחר מכן הוא ניתק את השיחה ואני כתבתי לו את הכתובת שלי.

לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת ואני קמתי מהרצפה כשאני מוקפת בכאבים בכל חלק בגוף שלי, ופתחתי את דלת. איידן נכנס ביאוש אל תוך הבית ותפס אותי לפני שנפלתי על הרצפה מכך שאני לא בשפיותי. "מה לקחת?" שאל ברצינות "הרואין אני חושבת." אמרתי בטשטוש והוא הפך לכועס בן רגע. "תגידי לי את מטומטמת?" שאל בכעס ואני הרמתי את כתפיי ללא ידיעה. "תגיד לי אתה." אמרתי וצחוק אידיוטי נוסף יצא מפי. הוא הרים אותי על ידיו ולקח מחוץ לבית. "תחכה לי כאן. אני לוקח כמה דברים וחוזר." אמר איידן לנהג שלו בזמן שאני שכבתי על שורת מושבים כשראשי מסתחרר. לאחר כמה דקות איידן חזר ונסענו אל המגדל הענק פעם נוספת.