לשחק בה מעט

2. הורים הקשים

"שיט! אני חייבת ללכת, את יכולה לעשות לי יציאה?" שאלתי בלחץ את ליז לאחר שקלטתי מה השעה. "כן ברור, רוצי. אם יקרה משהו תתקשרי אליי אני אבוא." אמרה ואני הודהתי לה והתחלתי לרוץ לכיוון הבית שלי כמו שבחיים לא רצתי. באמצע עצר אותי איידן ואני קיללתי את הרגע ההוא שדווקא עכשיו הוא צץ מולי. "מה שלומך?" שאל בהתעניינות מזוייפת. "אני חייבת לרוץ, מבטיחה שאענה לך על השאלה הזאת בפעם אחרת." אמרתי לא באמת מתכוונת לזה ברצינות, עקפתי אותו והתחלתי לרוץ פעם נוספת. לאחר שהגעתי אל הבניין כשאני כולי מתנשפת, עליתי בזריזות לקומת הבית שלי. נכנסתי אל הבית בשקט מוחלט, אך זה היה לשווא. ברגע שהסתובבתי ראיתי את אמי מחייכת מהרגע המבורך הזה שבו יש לה סיבה הגיונית להרביץ לי. בדרך כלל היא ואבי לא מכים אותי סתם. הם קבעו חוקים, ואם אעבור אותם, רק אז יכו אותי כדי שאלמד לקח. לאט לאט ראיתי שאני עוברת על הזמנים יותר ויותר ולקח זה לא לימד אותי בוודאות. באיזשהו שלב התחלתי להשתדל להגיע בזמן ואם הייתי רואה שזה כבר אבוד, הייתי עוצרת באמצע הדרך ומדמיינת את המשך היום שלי אחריי שאכנס הביתה.

אמי התקדמה לעברי באיטיות מפחידה כמו שעושה בדרך כלל. היא העיפה את התיק ממני אל צד הסלון ולאחר שעשתה זאת הרימה את ידה ושלחה אותה לעבר הלחי שלי שמיד הפכה לאדומה ושרפה מכאב. לאחר הסטירה, הגיע אגרוף לאף, דחיפה אל הדלת שלא תאפשר לי לזוז לשום מקום, כמה אגרופים נוספים לבטן, ולאחר מכן משכה בידי, הפילה על הרצפה בחוזקה והחלה לבעוט בי כמה בעיטות. "המשך לילה מלא בכאבים שיהיה לך." אמרה בשמחה רבה על כך שכואב לי וחזרה לחדרה לישון לצד אבי שוויתר הפעם לעשות את מה שעשתה אמי. נכנסתי אל החדר שלי, נעלתי את הדלת ודמעות הכאב פרצו מעיניי. בכיתי בשקט מוחלט כדי שלא תהיה להם עוד סיבה להכות אותי. החוקים של ההורים שלי יותר מידי לא ריאליים. הם כל כך לא הגיונים ואי אפשר לבצע אותם בקלות שזה כבר מתסכל. הם התחילו להתנהג אליי כמו מניאקים מהשורה הראשונה מאז שאני בת עשר. מאז שבחור אחד נתן להם לטעום סמים והם התלהבו, התמכרו והחלו באורך חיים חדש שבסוף יהרוג אותם, אבל לי כבר לא אכפת.

לאט לאט הכאב הפך לבלתי נסבל. לא משנה מה עשיתי, הוא לא עבר. למרות החוקים של הוריי, התלבשתי, לקחתי את התיק שלי שבו נמצאים הטלפון, הארנק, תעודת הזהות, הכסף וכל מה שאני צריכה לחיי היום יום, ויצאתי בשקט מהדלת. ירדתי בזריזות במדרגות בזמן שעשיתי המון רעש למרות שלא רציתי בכך. לאחר שירדתי את כל המדרגות יצאתי החוצה והרגשתי את קור הכלבים מכה בגופי. ולמרות שהיה לי סוודר ללבוש, העדפתי שישאר קשור מסביב למותניי. התחלתי ללכת למקום לא ידוע. הלכתי לאן שרגליי לקחו אותי מבלי לדאוג. שאפתי את האוויר הנקי, וכשעברתי איזור שבו גם גדל דשא, שאפתי את הריח של הדשא ביחד עם האוויר הנקי שמעלה בי תחושת חופשיות שבדרך כלל איני מרגישה בה. הלכתי כמה דקות ארוכות. אולי עשרים דקות ואולי אפילו חצי שעה, ולבסוף הגעתי אל הבר בו אני עובדת. נכנסתי פנימה והתקדמתי אל ליז בזמן שהדמעות מאיימות לפרוץ מעיניי כמו ברז שפותחים. "יפה שלי!" היא קראה לי ולאחר שמזגה בזריזות ללקוח שהיה לה את המשקה שביקש ולקחה ממנו את הכסף, התקדמה לעברי וחיבקה אותה.