לשחק בה מעט

13. שיחת נפש מנחמת

המשמרת שלנו נגמרה די מהר.
החזרנו הכל למקום וניקינו את הבר ואת כל מה שסביבו. שעה לאחר מכן כבר היינו אצל קולין ואכלנו כל אחת את המנה שלה. אני את הקבועה שלי ואנה את מה שבחרה.

"אני אתחיל מההתחלה." אמרתי ונשמתי עמוק בזמן שאנה הנהנה לחיוב בקצרה ומיד לאחר מכן עזבה את המזלג שלה וחיכתה שאתחיל, לא מלחיצה אותי אלא להפך נותנת לי את הזמן שלי.

"עד לפני עשר שנים היו לי הורים אוהבים.
כאלה שדואגים לך, מאכילים אותך, קונים לך, עוזרים לך, אוהבים אותך ומעריכים אותך לא משנה מה. הכל ישתנה ברגע שהלכנו באיזה ערב לאחד מחבריו של אבי לעבודה. באמצע הערב, בזמן שאני שיחקתי עם הילדים של כל אחד מהשותפים של אבי לעבודה, הפנתי את מבטי הצידה וראיתי את אחד מהשותפים שלו נותן להורים שלי משהו. איזה מזרק קטן. הם הזריקו אותו לעצמם ביד ומאותו היום הכל השתנה.

החומר שהיה במזרק היה משהו שמיכר אותם לסמים. משהו ששינה להם את צורת החשיבה במוח והם עשו סוויץ' והפכו לקרים, אדישים, אלימים וחסרי כל רגישות. אני התחלתי לחטוף והם קיבלו הנאה. מסמים, ממכות, מריבים, מהימורים ובנוסף לזה לסדיסטים שנהנים מסבל של אחרים.

בהתחלה הכל היה בהדרגה. מכה פה, מכה שם. עם הזמן זה התחיל להתגבר. להפוף ליותר ויותר קשה, כואב, זמני ובלתי נסבל לאיפוק. הם קבעו חוקים לא ריאליים שעל חלקם אני עוברת עד עכשיו וגם עכשיו. הם חשבו שאם יקבעו לי חוקים המכות שיתנו לי על כל עבירה עליהם, יעזרו לי להבין שכדי לי להקשזב להם. הכל קרה ההפך. בהתחלה הקפדתי. שמרתי להגיע בזמן שקבעו לי, עשיתי את מה שאמרו לי ולא העזתי להוציא מילה מהפה שחס וחלילה לא תעצבן אותם.

עם כל יום שעבר, התחלתי לשים זין על החוקים שלהם. עדיין הקפדתי על כמה, עדיין ניסיתי לעמוד בהם, אבל אם נגיד הייתי רואה שאני מאחרת לבוא הביתה ושזה כבר אבוד לי להתחמק מעונש, הייתי מוותרת לבוא הביתה מהר. הייתי לוקחת את הזמן, נושמת אוויר ונהנת ממה שמתרחש מסביב בלי לדאוג יותר מידי למה שיקרה כשאכנס הביתה.

מה שגרם לי לרצות לסיים את החיים שלי ובגלל זה גם הגעתי לבית החולים, היה זה שנמאס לי. איידן שהיה באותו היום שהתעלפתי בבר, היה חשוב לי וככה גם עכשיו. במקום להילחם על להיות לידו ולעשות הכל כדילא להתרחק ממנו, לקחתי את עצמי באמצע הלילה וחזרתי לגור עם ההורים כדי שכל אחד מאיתנו יחזור לחיים שהוא מכיר." התחלתי לספר ועצרתי את הדמעות שרצו לפרוץ בכל רגע שעבר.

"כבר באותו הלילה הצטערתי שהלכתי. כבר ברגע שיצאתי מדלת הכניסה של המבנה, הבנתי שאני חייבת אותו לידו. שאני רוצה להיות לידו בכל דקה ורגע ביום מבלי לפחד שאני הורסת לו את החיים. עם כל זה, עדיין נתתי לרגליים שלי להתקדם לבית שלי בזמן שהלב שלי צרח לא לעשות את זה. צרח והתחנן שאעשה סיבוב ואחזור חזרה." הוספתי ולאחר שסיימנו לאכול בשקט מוחלט יצאנו מהמסעדה ואנה משכה אותי לחיבור חזק ונתנה לי לבכות על כתפה.

היא לא אמרה דבר. רק חיבקה בחוזקה והעבירה את חום גופה שהיה במעט חם ממני אל גופי וחיממה אותי מהקור ששרר בחוץ. "את חזקה. את חזקה ואל לא צריכה לוותר כל כך בקלות." אמרה ואני הנהנתי לחיוב. "אם איידן חשוב לך, תלחמי עליו. תנסי להשיג אותו ולדבר איתו. תסבירי לו את הכל. תספרי לו את הכל כמו שסיפרת לי, ואם זה ייקח לך זמן קחי את הזמן." מרה וליטפה את פניי בעדינות ובחיוך שגרם לליבי להתחמם מרחוק. "את אוהב אותו?" שאלה ואני גיחכתי ולא ידעתי מה לענות. 

"אני לא יודעת. לא הצלחתי להבין את זה עד עכשיו. מצד אחד אני רוצה להיות לידו ומצד שני הוא חתיכת אגואיסט מסריח. מצד שלישי הוא חמוד כשהוא רוצה ומצד רביעי הוא חתיכת פוץ מסריח." אמרתי והיא גיחכה שיש יותר משני צדדים. "מצד חמישי הוא מתחשב ויכול לדאוג לך ברגע שאת צריכה ומצד שישי הוא בעל ביטחון עצמי גבוה יותר מידי." המשכתי והתחלתי להתקדם יחד עם אנה אל כיוון אחד המועדונים שהחלטנו ללכת כדי להשתחרר מעט.

"הרשימה הזאת יכולה להמשיך עד מאה צדדים. בסופו של דבר שניהם מתחלים לחמישים חמישים. חמישים אחוז בהם אני יודעת שאני רוצה אותו וחמישים שאני יודעת שהוא יעצבן אותי ואני אשנא אותו." אמרתי ונכנסנו אל המועדון. "בואי הביתה, ובהזדמנות תכיני רשימה של דברים שהם טובים באיידן וכאלה שהם רעים. כאלה שאת אוהבת יותר וכאלה שפחות. אחריי זה כבר יהיה לך די קל להחליט." אמרה והזמינה לשתינו כוס ויסקי. לאחר שקיבלנו אותה, עשינו לחיים ושתינו אותה במכה. "את זוכרת את זה שסיפרת לי שהיית מוכנה שיגעו בך למען זה שיהיה בריא וככה גם אחותו?" שאלה לאחר כדקה ואני הנהנתי לחיוב. "זה כבר מראה שיש לך רגש אליו. אני בטוחה שלכל בחור אחר שהיית יכולה להכיר לא היית דואגת ככה או מתייחסת אליו כמו שהתייחסת לאיידן." אמרה ואני הבנתי שאנה זאת חתיכת חברה לחיים.

"אני שרופה עלייך!" צעקתי לעברה והיא חייכה חיוך גדול ושתתה איתי את כוס הויסקי השנייה של שתינו במכה. בכל השעתיים האחרונות, לא חשבתי על הוריי, על המכות, על העונשים, הפסקתי גם לחשוב על איידן באיזשהו שלב ורק שתיתי יחד עם אנה. "בואי ילדונת, אני אלווה אותך הביתה." אמרה לאחר ששתינו חמש כוסות ויסקי והיינו שיכורות, אבל לא יותר מידי בכדי לעשות שטויות מיותרות.

לאחר שהגענו לכניסת הבניין שלי, התחבקנו פעם נוספת, נפרדנו לשלום זו מזו וכל אחת הלכה לדרכה. אנה התקדמה לביתה ואני עליתי במדרגות הרבות של המבנה שלי עד שהגעתי לביתי. נכנסתי בשקט והלכתי לחדר שלי בשקט ניצלת פעם נוספת מידם של הוריי.

החלפתי בגדים לאחר שנכנסתי אל החדר ונעלתי אותו. את הבגדיל המלוכלכים זרקתי לסל הכביסה ואת שערי המפוזר אספתי לגולגול מרושל ונוח. שטפתי את פניי במים קרים וציחצחתי את שיניי ביסודיות. ניגבתי את פניי לאחר שירקתי את משחת השיניים מפי ואת השאריות שלה ניקיתי בעזרת גרגור מים בפי.

נשכבתי במיטה שלי ובמשך דקות ארוכות הבטתי בתקרה עם חיוך ענק פרוס על פניי. הרגשתי כל כך מאושרת וכל כך משוחררת אחריי השיחה שלי עם אנה שלא יכולתי אפילו לתאר את זה. אחריי שהעייםות כבר התחילה לגבור עליי, נשכבתי על צד גופי השמאלי ועצמתי את עיניי. ניסיתי להירדם זמן רב. זזתי מצד לצד, התהפכתי, חיפשתי את התנוחה הנוחה ביותר לישון בה, ולאחר שמצאתי אותה התחלתי לחשוב על דברים חיוביים שעוזרים לי להירדם בדרך כלל, וחצי שעה בערך אולי אפילו יותר מאז שנשכבתי במיטה, הצלחתי סוף כל סוף להירדם ולשקוע בשינה עמוקה וחמה שהייתי זקוקה לה כל כך.